ע"פ 538/71

תקציר

פרקליט מחוז חיפה הורשע בקבלת שוחד ונידון לשישה חודשי מאסר. השוחד היה בצורת טובות הנאה מיניות. הוא ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, בקובעו כי היה על המערער לדעת כי טובות ההנאה המיניות הן תגמול על מעשיו הרשמיים, וכי אין צורך בהסכמה מוקדמת להרשעה בשוחד. השירותים נתפסו כתגמול בדיעבד על חלקו בשחרור מכונית שהוחרמה. עוד מצא בית המשפט כי שיקול דעתו הלקוי של המערער והעכבות המוחלשות לא זיכו אותו, וכי חומרת העבירה מצדיקה עונש מאסר של ממש, חרף הנסיבות המקלות. ההחלטה חיזקה את הצורך להחמיר בענישה על שוחד, במיוחד בקרב אוכפי החוק, כדי לשמור על אמון הציבור. הובאו אסמכתאות משפטיות מרכזיות, ובהן החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד) משנת 1952 ופקודת חוק העונשין משנת 1936. לפיכך הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.