ע"א 403/80

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שעניינו חוזה בין נעמה כיקון (המשיבה) לבין אסתר סאסי וחי סאסי (המערערים), במסגרתו הסכימו להחליף את דירותיהן. בית המשפט מצא כי דירתו של המשיב הייתה יקרה משמעותית מזו של המערערים. החוזה בוטל על ידי בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), המכיר ביסודות של עושק, שכן המשיב נמצא במצוקה ומנוצל. היא הבינה מיד כי הוטעתה באשר למצבה של דירת המערערים, שאינה ראויה למגורים בשל רעש וזיהום. הייצוג המשפטי חיזק את מצבה, והראה שהיא מושפעת בקלות וסובלת מחרדות. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והסכים כי התנאים היו בלתי סבירים עבור המשיב. בית המשפט נזקק לראיות בדבר ידיעת המערערים על מצבו הנפשי של המשיב, אשר נקבע כנוכח בשל הנסיבות ותפקידו של מתווך. השופט טירקל אישר כי חולשתו הנפשית וחוסר ניסיונו של המשיב נוצלו, והפער המשמעותי בשווי בין הנכסים מצביע על ידיעה על הניצול על ידי המערערים. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם הוצאות למשיב. החלטת בית המשפט הדגישה את הצורך בניתוח זהיר של כל מקרה לגופו ללא פרשנות קבועה מראש של עושק, המשקפת גישה דקדקנית לדיני חוזים והגנה מפני ניצול.