בש"פ 3668/93

תקציר

בית המשפט העליון פסק על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לשנה, כפי שביקשה המדינה. המשיב הואשם בשורה של עבירות מין והוחזק במעצר עד תום המשפט. על פי החוק, יש לתת פסק דין בתוך 30 יום מסיום הדיון, והמשיב טען כי אין להאריך את המעצר בשל חוסר יכולתו של בית המשפט לעמוד במועד זה. בית המשפט הכיר בכלל לפיו מעצר לא יעלה על שנה, והדגיש את חשיבות האיזון בין חירות הפרט לביטחון הציבור. הם גם הכירו בכך שמקרים חריגים עשויים לדרוש הארכה, שצריכה להינתן רק בנסיבות יוצאות דופן. מבחן הארכת המעצר גמיש, בהתחשב בגורמים כמו חומרת העבירה וסכנה פוטנציאלית לציבור אם הנאשם ישוחרר. יש לציין כי הזמן שחלף מאז סיום הדיון והסיבות לדחייה חשובים אף הם. במקרה זה, מאחר שהמשיב היווה איום מתמשך, הצדיק בית המשפט את הארכת מעצרו בשלושה חודשים מעבר לשנה, למרות השיהוי במתן גזר הדין. בפסק הדין הודגש כי האחרון היה סביר בהתחשב בהיקפו ובמורכבותו של המשפט. משכך, אושרה בקשת המדינה להארכת מעצרו, תוך הבטחת מעצרו של המשיב עד ליום 15.10.93 או מתן פסק הדין, לפי המוקדם מביניהם.