ע"פ 1302/04

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן, אשר מצא את המערער אשם בקבלת במרמה של 8,900 ₪ משתי מתלוננות, על סמך הודאתו. המערער ביקש לחזור בו מהודאתו, אך בית משפט קמא דחה את בקשתו, והוביל לערעור זה. המערער טען כי לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעת הודאתו ולא הבין את השלכותיה בשל קשיי שפה. עם זאת, בית המשפט מצא את הודאתו מפורטת וכנה, נמסרה מרצונו החופשי ובתום לב, וניסיונו הקודם של המערער בהליכים פליליים הראה את הבנתו את ההליך. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה לחזור בה היא מהלך טקטי המונע על ידי האפשרות לעונש חמור ולא מבוסס על אי הבנה אמיתית. באשר לעונש, קבע בית המשפט כי הוא סביר, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובנסיבות המקרה, ועל כן דחה את הערעור. השופטים הסכימו פה אחד עם הכרעת הדין, והדגישו את כנות ההודאה ואת נאותות העונש. בקשת המערער לעיכוב ביצוע עד להגשת ערעור נדחתה מחוסר צדק.