ע"פ 9227/23

תקציר

השופטים הגיעו למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאי העובדות והמהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא את עדותה של המתלוננת אותנטית ומהימנה מעבר לספק סביר. ליבת עדותו של המתלונן הייתה עקבית ונתמכה בראיות חיצוניות, לרבות שקריו של המערער, דברי המתלונן במשטרה, עדות אמו וראיות פיזיות לפגיעתו של המתלונן. מנגד, עדותו של המערער הייתה רצופת סתירות וחסרת אמינות. השופטים גם לא מצאו שחר בטענות המערער ביחס לעבירות של החזקת סכין ומעשה סדום. הודעת האם, שסתרה לכאורה את גרסת המתלוננת, הייתה מלאת סתירות כשלעצמה ולא העלתה ספק סביר באשמתו של המערער. השופטים הדגישו כי התביעה אינה כבולה לכלל השובר הארכאי, שהיה מונע מהם להפריך את עדותם של עדיהם, ובצדק. באשר לגזר הדין הסכימו השופטים כי הוא מבוסס ומידתי לחומרת העבירות שביצע המערער, נוכח עברו הפלילי ומסוכנות נשקפת ממנו לציבור. לפיכך, הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה.