המ"ש 10859-07-25

תקציר

המקרה **Fried v. מדינת ישראל ואח'**, שנדונו בפני כב' השופט עמית בר, עניינה בבקשה להארכת מועד למשפט בגין דו"ח תנועה שהוצא ביום 17.7.2018, בגין אי ציות לכאורה לרמזור אדום, שתועד במצלמות א-3. המועד האחרון להגשת בקשה למשפט היה 14 בנובמבר 2018. **טיעוני המבקש:** המבקש, אהרון פריד, טוען שמעולם לא קיבל את הדו"ח. נודע לו על צבירת נקודות ברישיון הנהיגה שלו רק באמצעות הודעה ממשרד הרישוי ב-10 באפריל 2025. כשיצר קשר עם משרד המפקח הכללי, נמסר לו שאין תעודת מסירה זמינה. באופן מכריע, בא כוחו של המבקש טוען כי החל מיום 14.3.2018, הרכב המדובר (מ.ר. 6402430) כבר לא היה ברשותו של המבקש. הרכב היה מעורב בתאונה, נגרר להערכה, נחשב לאובדן מוחלט ונמכר לאחים יזדי בע"מ. בא כוח המבקש הציג אישור על העברת בעלות על הרכב מיום 21 במאי 2020, שהתקבל לאחר פנייה לשמאי. **טיעוני המשיב:** מדינת ישראל טוענת כי המבקש שילם את דו"ח התנועה, המהווה הודאה באשמה, הרשעה ועונש, ובכך משתמע מידע מוקדם על הדו"ח. המשיב מצביע גם על פנייתו של המבקש למשרד המפקח הכללי ביום 23.5.2022, כראיה נוספת למודעותו לדו"ח לפחות שלוש שנים קודם לכן. המשיב מדגיש את השיהוי המשמעותי של כתשע שנים ומתנגד לבקשה על בסיס זה. **עקרונות משפטיים ודיון בית המשפט:** * **קריטריונים להארכת מועד המשפט:** בית המשפט שב ומדגיש כי הקריטריונים למתן ארכה לבקשת מועד משפט דומים לאלה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. אלה הם: (1) סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד, או (2) עיוות דין אם לא נערך למבקש שימוע. סטנדרט זה נתמך על ידי תקדימים של בית המשפט העליון כגון *Crim. ערעור 9142/01 Soraya Italia v. מדינת ישראל*. * **היעדר חובת שימוע:** בית המשפט מציין כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים כאשר מבקשים לבטל פסק דין שניתן שלא בפניו, תוך שהוא מצטט את ע"א 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם*. דיון הוא היוצא מן הכלל ולא הכלל, והוא נחוץ רק אם נדרשת בירור עובדתי, מה שבית המשפט מצא שלא כך הדין כאן, בהסתמכו על *ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל* ו- *ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל*. * **השפעת תשלום הדו"ח:** עיקרון משפטי מרכזי המטופל הוא התוצאה של תשלום דוח תנועה. על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תשלום תסקיר דיון נחשב כהודאה באשמה, הרשעה ועונש, אלא אם כן בוטל על ידי תובע משטרתי. תשלום זה הופך את הדו"ח לסופי, תוך הסתמכות על עקרון סופיות פסק הדין. בית המשפט ציטט מספר פסקי דין של בית המשפט העליון (למשל, ע"א 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל*, ע"א 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל*) והדגיש כי רק לעתים רחוקות ניתנות ארכות לדיווחים בתשלום, גם כאשר נטענות טענות לתשלום על ידי גורם אחר. * במקרה זה, הדו"ח שולם ביום 18.11.2019 והיתרה ביום 6.1.2020. העברת הבעלות על הרכב במשרד הרישוי נרשמה רק ביום 21.5.2020, לאחר תשלום הדו"ח, ובזמן שהרכב עדיין היה רשום על שם המבקש. בית המשפט מצא שזה לא הגיוני שמישהו אחר מלבד המבקש ישלם חוב הרשום על שמו. הימנעותו של המבקש מלציין את התשלום בבקשתו החלישה עוד יותר את עמדתו. * **היעדר תעודת מסירה:** בית המשפט קבע כי חוסר יכולתו של המשיב להמציא תעודת מסירה לדו"ח משבע שנים קודם לכן אינו מציאותי, וציין את הקושי בשמירת מסמכים לתקופות כה ממושכות. זה לא נחשב בסיס לביטול עמדת המשיב. * **ידיעת המבקש על הדו"ח:** בית המשפט הגיע למסקנה כי למבקש היה ידע על הדו"ח לפחות מאז תשלומו בשנת 2019, ושוב כאשר ביקש עותק של הדו"ח במאי 2022. לפיכך, טענותיו בדבר גילוי הדו"ח רק לאחרונה נדחו. * **עיכוב מהותי בבקשה:** הבקשה הוגשה ב-28 ביולי 2025, כמעט שבע שנים לאחר המועד האחרון של 14 בנובמבר 2018, וכשש שנים לאחר תשלום הדו"ח. בית המשפט הדגיש כי אמנם במקרים חריגים ניתן להגיש בקשות לאחר 90 יום, אך העיכוב הממושך מקטין משמעותית את סיכויי ההצלחה. בית המשפט הסיק כי הבקשה הנוכחית מונעת על ידי הצורך לטפל באמצעים מתקנים במשרד הרישוי, ולא על ידי גילוי הדו"ח לאחרונה. הוא ציטט *ע"פ (מרכז) 41611-10-21 כספי גד נ' כספי גד נ' מדינת ישראל*, שקבעה כי פעולות התיקון במשרד הרישוי אינן מהוות עילה מיוחדת להארכת מועד הניסיון. כמו כן, הוזכרו תקדימים משפטיים של בית המשפט העליון (למשל, ע"א 332/19 מרדכי קרמר נ' מדינת ישראל*, ע"א 1307/20 זאב גורשניק נ' מדינת ישראל*) כדי לתמוך בדחיית בקשות בשל עיכובים משמעותיים בלתי מוצדקים. * **עיוות דין:** בית המשפט לא מצא ראיות לעיוות דין. עדותו של המבקש, מסמך בכתב ידו של שואבי אייל בדבר מכירת הרכב, נמצאה לא מספקת בשל פרטים חסרים. בית המשפט ציין כי חלוף הזמן (שבע שנים) היה כה משמעותי שאפילו תביעה אזרחית תיאסר בזמן. לפיכך, הוא הגיע למסקנה כי בית המשפט לא יכול היה להבהיר באופן סביר את הסוגיות העובדתיות בשלב מאוחר זה. * **עקרון סופיות הדיונים:** בית המשפט הדגיש את חשיבותו של עקרון סופיות הדיונים, וקבע כי אין להשתמש בסמכות להאריך מועדים כדבר שבשגרה, תוך שהוא מפנה לע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל*. **מסקנה:** בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוקים הבאים: הדו"ח שולם, חזקת המסירה והידיעה על הדו"ח לא הופרכה, חל עיכוב משמעותי בהגשת הבקשה, ולא היו ראיות משכנעות לעיוות דין אם לא ניתן למבקש שימוע. בית המשפט הגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיונים גובר על נסיבותיו של המבקש, ולא נמצאה הצדקה להיעתר לבקשה.