עע"מ 7711/22

תקציר

פסק הדין מתייחס לתוכנית תמריצי מס שמטרתה לעודד בניית דירות להשכרה, המעניקה הטבות מס ל"בעלי בניינים". המערערת, שפיר, היא חברת בנייה שבנתה מעונות לתלמידי בצלאל על פי הסכם עם עיריית ירושלים. החברה טענה להטבות מס כבעלת בניין, אך נדחתה על ידי המדינה. התיק הגיע לבג"ץ, שם הוביל את פסק הדין השופט א' שטיין, אליו הצטרפו השופטים נ' סולברג וג' כנפי-שטייניץ. פסק הדין דן בהרחבה בפרשנות המשפטית של המונח "בעל בניין" ומגיע למסקנה כי שפיר אינה זכאית להטבות המס. לשון החוק ברורה, ובעל הבניין הוא בעל הקרקע בלבד, ולא מי שבונה או מנהל את הבניין. השופטים מסכימים פה אחד כי מטרת החקיקה היא לתמרץ בעלי קרקעות לייעד את אדמתם לבניית דירות להשכרה, והטבות המס הן מחיר חברתי מוגבל שהמחוקק מוכן לשלם. פרשנותו של השופט שטיין לחוק מונחית על ידי כוונת המחוקק והמשאבים החברתיים שהמחוקק מצא לנכון, תוך הדגשה כי חריגה מלשונו הברורה של החוק אינה מוצדקת במקרה זה. פסק הדין מבטל את החלטת בית משפט קמא וקובע כי שפיר אינה זכאית להטבות המס, כאשר החברה תישא בהוצאות המערערת.