עמ"נ 28010-10-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורי העירייה בעניין סיווג שטחי חניה. העירייה טענה כי יש לסווג את שטחי החניה כ"חניונים", כלומר הם יחויבו בשיעור גבוה יותר של ארנונה. עם זאת, השופט קבע כי אין לראות בשטחי החניה "חניונים" על סמך ההגדרות שנקבעו בצו הארנונה ובפסיקה קודמת. על פי הצו ופסקי דין קודמים, החניונים הם זמניים וניתנים להחלפה, מה שלא נכון לגבי שטחי החניה הפרטיים המדוברים. כמו כן, מטרת סיווג החניונים ככאלה היא לתת מענה למצוקת חניה, שאינה מושגת על ידי מקומות חניה פרטיים אלה. במקום זאת, קבע השופט כי יש לסווג את שטחי החניה כ"קרקע תפוסה", ששיעור המס בה נמוך מזה שדרשה העירייה. השופט ביסס החלטה זו על הגדרת "קרקע תפוסה שאינה מקורה" בצו הארנונה, הכוללת קרקע המשמשת לשטחי חניה קבועים המשויכים למבנים שאינם למגורים. עוד ציין השופט כי גביית ארנונה בגין שטחי חניה אלה אינה הגיונית, שכן שטחי חניה המשויכים לבנייני מגורים אינם חייבים במס. לכל משיב נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, שהעירייה חויבה לשלם. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ומועד פסק הדין היה 17.4.2018.