ק"ג 34489-12-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבעים מאחר ולא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות הרלוונטית. התובעת טענה כי אין לדחות את התביעות על הסף, שכן כלל פנסיה, אחת הנתבעות, לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק על הסף ולא הייתה חלק מהדיון. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי כלל פנסיה העלתה הגנת התיישנות בכתב ההגנה שלה, ומאחר שהתביעות נגד הנתבעים האחרים נדחו, אותן השלכות חלות גם על כלל פנסיה. בית המשפט מצא כי עילת התביעה של התובע כנגד הנתבעים מקורה לא יאוחר משנת 2009, ומאחר שהתביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר מכן, היא התיישנה. התובע ניסה לטעון כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות לפי סעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות, הקובעים חריגים להתיישנות כפויה ולליקוי שכלי או שכלי. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וציין כי התובעת ידעה על העובדות המהוות את עילת התביעה ויכלה לנקוט בצעדים לבירור זכויותיה קודם לכן. בנוסף, חוות דעת המומחה שהגישה התובעת לתמיכה בטענתה לליקוי שכלי נפסלה על ידי בית המשפט בשל היעדר משוא פנים של המומחה ואי גילוי חוות דעת משלימה. בית הדין הדגיש כי מצבה הנפשי של התובעת לא מנע ממנה לעבוד ולטפל בענייניה בתקופה הרלוונטית. משכך, נדחתה תביעת התובע להארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 11. לסיכום, קבע בית המשפט כי תביעתה של התובעת התיישנה והורה לה לשאת בהוצאות הנתבעים. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.