ע"פ 70608/04

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנתניה, שהרשיע את המערער בגרימת מוות ברשלנות. האירוע המדובר עסק במשאית כבדה עם נגרר ומנוף, נהוגה על ידי המערער, שפנתה ימינה לרחוב צר. הולך רגל, שחצה את הכביש באלכסון, נפגע מהמשאית ומת כתוצאה מכך. הערעור נסוב סביב השאלה האם יכול היה המערער לראות את הולך הרגל והאם ניתן היה למנוע את התאונה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט המר, קובעת כי המערער התרשל בכך שלא הבחין בהולך הרגל היוצא מהמדרכה. עם זאת, היא מוצאת כי התאונה הייתה בלתי נמנעת בשל הזמן והמרחק הקצרים שעמדו לרשות המערער להגיב ולעצור את הרכב, גם אם הבחין בהולך הרגל. קביעה זו מבוססת על הערכות סבירות של מהירות ההליכה של הולך הרגל ומהירות המשאית, כמו גם זמן התגובה של הנהג. השופט המר מציע הרשעה בנהיגה ללא תשומת לב מספקת, ומציע עונש של 4,000 ₪ קנס או 20 ימי מאסר, שלוש שנות פסילת רישיון הנהיגה של המערער ושלוש שנות מאסר על תנאי. השופט ברלינר, בדעה חולקת, חולק על מסקנת הרוב כי התאונה הייתה בלתי נמנעת. לטענתם, היה על המערער להבחין בהולך הרגל ולהיערך להגיב בהתאם. השופט ברלינר מדגיש את חובת הזהירות של המערער כלפי הולכי הרגל, במיוחד בהקשר של רחוב ספציפי זה ואופי הרכב בו נהג. לדעתם, הקשר הסיבתי בין רשלנות המערערת לבין התאונה לא נותק עקב רשלנותו של הולך הרגל, וניתן היה למנוע את התאונה. השופט ברלינר מציע לדחות את הערעור ולאשר את ההרשעה בגרימת מוות ברשלנות. בסופו של דבר, דעת הרוב קובעת, והמערער זוכה מגרימת מוות ברשלנות אך הורשע בנהיגה ללא תשומת לב מספקת. העונש כולל קנס או מאסר, ופסילת רישיון הנהיגה של המערער למשך שמונה שנים.