ע"א 5/84

תקציר

בשנת 1966 תפס המערער חלקת אדמה השייכת למשיבים ונטע מטע ללא רשות. בשנת 1970 תבעו המשיבים את סילוק כל החיבורים והצמחים מן הקרקע. המערערת לא קיימה את החלטת בית המשפט, מה שהוביל את המשיבים לבקש רשות לעשות זאת בעצמם בשנת 1977. המשיבים לא פעלו על סמך היתר זה אלא עזבו את הפרדס ואף החלו להשתמש בו. לאחר מכן תבעה המערערת כי המשיבים ישלמו עבור שווי הפרדס או הוצאות הקמתו. בית משפט השלום דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי המשיבים מימשו את זכותם לדרוש את פינוי הפרדס, והמערערת לא נענתה תוך זמן סביר. כבעלים, הייתה למשיבים הזכות לבחור את דרך הפעולה, ובחירתם לפנות את הפרדס הייתה ברורה. יתר על כן, עשיית עושר ולא במשפט לא חלה בשל הוראות חוק ספציפיות בחוק המקרקעין. כמו כן נפסק למשיבים שכר טרחת עורך דין מוגדל עבור הערכאה הראשונה, בצירוף ריבית והבדלי הצמדה. המערער חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין הערעור והערעור שכנגד.