עת"מ 38022-07-10

תקציר

העותרת מתמודדת בתיק זה עם שתי סוגיות: האחת, האם היא בעלת חנות ודירה ברחוב אלנבי 66 בתל אביב; ושנית, האם הליכי הגבייה של המשיב בגין אי תשלום ארנונה היו כדין. העותרת טוענת כי העבירה את רכושה לצד שלישי וכי המשיב היה מודע לשינוי זה, כלומר הליכי הגבייה היו בלתי חוקיים. מנגד, טוענת המשיבה כי העותרת מעולם לא הודיעה להם על שינוי זה, כחובתה, ולכן המשיכה להטיל עליה את האחריות לארנונה. השופט מצדד במשיבה בסוגיה הראשונה, וקובע כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא כבר אינה הבעלים של הנכסים המדוברים. חוזה השכירות שהציגה לא כיסה את התקופות הרלוונטיות לעתירה, ואף לא היווה הודעה הולמת למשיב. זאת ועוד, ההודעות ששלח המשיב לעותרת בנוגע לנכסים הנדונים נשלחו לכתובת הנכונה ונתנו לה הזדמנות לתקן אי הבנות. עוד מציינת השופטת כי בעלה של העותרת ניהל מגעים עם המשיב בנוגע לנכסים אלה מבלי לציין כי אשתו העבירה את חזקתה. עם זאת, בעניין השני פוסק השופט לטובת העותר. דרישת המשיב לתשלום ארנונה לא נשלחה כדין, שכן היא הופנתה לאדם הלא נכון. בעוד שהמשיבה זכאית לגבות את המסים, אין היא יכולה לחייב את העותרת בגין הפרשי ריבית והצמדה בשל השיהוי במשלוח ההודעה כדין. סכום זה מחושב מתאריך ההודעה כדין, אשר עבור החנות הוא 22 באוקטובר 2009, ועבור הדירה, 6 באוקטובר 2010. העותרת מצווה לשלם את חובות הארנונה לשנים 2003 ו-2004, המחושבים לפי ערכם הנקוב, ללא חיובים נוספים, בתוך התקופות שקבע המשיב. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.