עפ"ג 33377-03-20

תקציר

בעניינו של המשיב, צעיר יליד 1998, התמקד הערעור בשאלה האם לבטל הרשעה בעבירות סמים. בהיותה כבת 20 הודתה בהחזקת 271 גרם סם קנבוס מסוכן ובסיוע לסחר בסמים בכך שליוותה את הנאשם, בן זוגה המבוגר, למכירת סמים. בעת ביצוע הפשע לא היה לה עבר פלילי קודם והיא חוותה סיטואציה אישית מאתגרת. הדוחות המעודכנים הדגישו את השינוי החיובי שעברה, והראו כי כיום היא בת 22.5, עובדת כעוזרת רופא שיניים, לומדת לתואר ראשון ומתגוררת עם בן זוגה. שירות המבחן ציין את התנהלותה היציבה, היעדר התנהגות עבריינית מושרשת והתקדמות בטיפול פרטני ששיפרו את אחריותה ואת מודעותה לבחירותיה. על פי הדיווחים, התהליך הטיפולי הועיל לה מאוד, שכן היא הביעה חרטה ולקחה אחריות על מעשיה תוך חשיפת קשיים רגשיים ונטייה לחפש מערכות יחסים בעייתיות לתמיכה רגשית. למרות חומרת עבירותיה, שירות המבחן המליץ שלא להרשעה בשל התקדמות השיקום, גילה הצעיר ושאיפתה לחיות חיים נורמטיביים, לצד הסיכון שהרשעה תפגע בעתידה, לרבות בסיכוייה התעסוקתיים. בית המשפט הכיר בהשפעה הפוטנציאלית של הרשעה על עתידה בסיעוד והכיר במסלול השיקום החיובי שהיא נמצאת בו. לאחר ששקל את האינטרס הציבורי אל מול האינטרסים הפרטיים שלה ובהתחשב בנסיבותיה הייחודיות, החליט בית המשפט שלא להרשיע אותה, תוך שהוא מדגיש כי החלטה זו חריגה ומבוססת אך ורק על מצבה הפרטיקולרי. בסופו של דבר נדחה הערעור, ותמך בהחלטתו הקודמת של בית משפט קמא להעדיף את שיקומה על פני צעדי ענישה.