ע"מ 37438-06-11

תקציר

פסק הדין המדובר נובע מחלוקת מס בין נישום בשם אברהם, לבין פקיד השומה של אגף כנפי נשרים בירושלים. בית המשפט, בראשות השופט דוד מינץ, פותח בקביעה כי סעיף 155 לפקודת מס הכנסה מטיל את "חובת ההצדקה" על פקיד השומה כאשר ספרי הנישום נמצאו קבילים והמחלוקת נסובה סביב פנקסים. חובה זו מחייבת את נושא המשרה לנמק את הערכתו על סמך מיטב שיקול דעתו. בית המשפט קובע כי פקיד השומה מילא חובה זו בהצלחה, שכן התדריך הכלכלי והבדיקה הפרטנית שנערכה הצדיקו את החלטתו של הקצין לדחות את השומה העצמית של אברהם, שנמצאה בלתי סבירה. עם זאת, לאחר בחינה נוספת, בית המשפט מוצא כי הערכת פקיד השומה את העסק הייתה פגומה. הבדיקה היחידה שנערכה נמשכה שעה אחת בלבד ולא הביאה בחשבון מספר גורמים שיכולים להשפיע על חישוב הרווחים, כמו צריכה פרטית של אברהם ועובדו, בר סלטים חינם והנחות ללקוחות. בנוסף, טענת הכלכלן בדבר שיעור הפחת לצלייה לא עלתה בקנה אחד עם נתוני הבדיקה שלו עצמו. הערכתו של רו"ח אלפסי, שנערכה במשך יום שלם, תמכה בהערכתו העצמית של אברהם בכמה היבטים, ובהם שיעור פחת קלייה גבוה יותר. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת אברהם, וקובע כי פקיד השומה לא הצליח להצדיק את גובה השומה החלופית. יודגש כי גם את הערכתו של אברהם לא ניתן לאמץ. כתוצאה מכך, פקיד השומה מתבקש להוציא שומה מתוקנת בהתחשב בממצאי פסק הדין. בית המשפט פוסק גם הוצאות מתונות בסך 20,000 ₪ לאברהם. ההחלטה ניתנת בהיעדר שני הצדדים וחתומה על ידי השופט דוד מינץ.