ע"א 461/69

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא האם לבית המשפט המחוזי סמכות להפחית את סכום הקנס שהוטל על מערער לפי סעיף 90(ג) לפקודת מס בולים, או שמא סמכותו מוגבלת לטענות נגד החיוב עצמו. הערעור נובע מקנסות שהוטלו על סדרני קולנוע בגין אי קריעת תלושי כרטיסים מלקוחות, עבירה על סעיף 74(4) לפקודת מס בולים. המערערים טענו כי לא הצליחו לקרוע גבעולים בשל לחץ של קהל גדול וצעיר ביום הנדון. בית המשפט המחוזי סבר כי אין בסמכותו להפחית את הקנסות, אך בית המשפט העליון חלק על כך. אמנם לנציב מס בולים סמכויות נרחבות להפחית או לוותר על קנסות לפי סעיף 91 לפקודה, אך אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בערעור ולהפחית את הקנס. סמכותו של בית המשפט לשקול את העובדות ולקבוע ממצאים מצביעה על כך שהוא יכול לקבוע את הקנס ההולם. סעיף 90(ג) לפקודה, המקנה זכות ערעור, אינו מגביל את סמכות בית המשפט לחלק מהצו המינהלי בלבד. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי על בית המשפט המחוזי לשמוע את טענות המערער ביחס לגובה הקנס, ולאפשר הבאת ראיות נוספות. בנוסף, הקנסות המוטלים, אף שהם עונשיים באופיים, אינם נחשבים לעונשים פליליים, והגנת הצורך אינה חלה במקרה זה.