ת"א 10078-02-21

תקציר

פסק דין זה נובע מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.6.2020, בה נפגעה התובעת, ז.ש., בעת שעמדה להיכנס לרכב חונה. הצדדים המעורבים חלוקים ביניהם על היקף החבות, מה שמוביל למחלוקת על הבסיס העובדתי של התיק. התובעת טוענת כי נפגעה בעת חציית הכביש וטרם נכנסה לרכב, ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת נפגעה לאחר שיצרה מגע עם הדלת ובכך החלה "השימוש" ברכב. באשר לנזק, טען התובע לפגיעות אורתופדיות ופסיכיאטריות. בית המשפט לא מצא ראיות להתמחות באורתופדיה, אך מינה מומחה פסיכיאטרי. המומחה קבע כי לתובע נכות פסיכיאטרית קבועה של 5%, אותה ניתן לייחס לתאונה. עדויות עדי ראייה הציגו נרטיב סותר, כאשר גרסתו של התובע הייתה מוטה והושפעה. מנגד, עד בלתי מעורב, מר טרכטנברג, העיד כי ראה את התובע לוקח צעד אחורה כדי לפתוח את דלת הרכב. עדות זו, יחד עם הראיות הפיזיות לפגיעת רגלו של התובע, תמכו בטענת הנתבע כי התובע היה בתהליך כניסה לרכב. לצורך קביעת החבות, הפנה בית המשפט לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הבוחן האם התובע היה "הולך רגל" או עסק ב"שימוש" ברכב. נמצא כי התובע טרם נכנס לרכב והיה עדיין בחוץ בעת התרחשות התאונה. מעשיה הוגדרו כהכנה ולא כחלק אינטגרלי מתחילת הנסיעה, מה גם שהנהג טרם נכנס לרכב. מגע פיזי לבדו אינו מספיק כדי לקבוע אחריות, ובית המשפט הגיע למסקנה כי מיקומו של התובע ביחס לרכב לא תרם באופן משמעותי לתאונה. לגבי הפגיעה האורתופדית, בית המשפט לא מצא ראיות לנכות בשל היעדר תיעוד רפואי. עם זאת, התובע פוצה בגין נזק לא ממוני וזמן החלמה. בגין הפגיעה הפסיכיאטרית פסק בית המשפט 5% נכות לצמיתות, וקיבל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. שיעור זה הוחל גם על קביעת הנכות התפקודית. בסיס שכרו של התובע נקבע על 1450 ₪ לחודש, ובית המשפט חישב את הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד על סמך נתון זה, תוך התחשבות בגילו ובכושרו התפקודי של התובע. כמו כן נפסקו לתובע 3,000 ₪ בגין סיוע לצד ג', 700 ₪ בגין הוצאות טיפול רפואי בעבר ו-13,417 ₪ בגין נזק לא ממוני. סך הפיצויים הסתכם ב-20,198 ₪, והנתבע חויב בהוצאות המשפט, הוצאותיו והוצאותיו של התובע. פסק הדין התווה גם את זכות הערעור בבית המשפט המחוזי.