תלה"מ 49284-10-21

תקציר

בית המשפט בחן האם בני זוג מאותו מין, שנבצר מהם להינשא בישראל כדין, נחשבים לבני זוג ידועים בציבור על פי הדין הישראלי. התובעים טענו כי הם מנהלים יחסי ידועים בציבור ולכן יש להיות זכאים לחלק ברכושו של הנתבע. עם זאת, השופט מצא כי למרות מערכת יחסים אינטימית וקרובה במשך למעלה מעשר שנים, בני הזוג לא חיו יחד ולא ניהלו משק בית משותף. ככאלה, הם לא עמדו בקריטריונים להכרה כידועים בציבור. לאחר מכן פנה השופט לשאלת הבעלות בדירה שנרשמה על שם הנתבע בלבד. התובע תרם לתשלומי המשכנתא עבור הדירה וביצע השקעות ותיקונים שונים בנכס. הנתבע טען כי התובע היה שוכר ושילם דמי שכירות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי למרות שטענות התובע בדבר היקף תרומותיו לא תמיד היו עקביות, הוא אכן מימן חלק מרכישת הדירה ונחשב על ידי הצדדים כבעלים. השופט ציין כי חוסר הדיוק של התובע פעל נגדו. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי התובעת מחזיקה ב-25% מהזכויות בדירה. הנתבע חויב בהוצאות המשפט של התובע בסך של 15,000 ₪. השופט הוציא פסק דין הצהרתי המשקף החלטה זו.