ת"א 16418-12-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ניסיון להפוך פסק דין קודם בנוגע לתיק ליטיגציה רכושי ממושך שבו היו מעורבים רונן וסמואל. התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי רונן, היא הרביעית מסוגה, כאשר שלוש הקודמות נדחו באופן נחרץ על ידי בתי המשפט. טענה זו טוענת למרמה ולגילוי ראיות חדשות כעילה לביטול פסק הדין. השופט מציין כי קשה להפוך פסק דין חלוט, אך מכיר בכך שקיימות נסיבות חריגות שבהן ניתן להתיר זאת, כלומר במקרים של מרמה או גילוי ראיות חדשות. אלא שבמקרה זה, הראיות שהציג רונן אינן נחשבות חדשות. הראיה הראשונה מתייחסת להמחאת זכויות שאינה קשורה לתיק הנוכחי, ומודעותו של רונן לראיה השנייה, שטר משכון, קיימת עוד בשנת 2005 או קודם לכן. כמו כן, האישורים הרפואיים והתצהירים שהוצגו כראיה לאי כושרו הנפשי של המנוח היו ידועים גם לרונן במהלך ההתדיינות הראשונית. הנה כי כן, הראיות שהוצגו אינן עומדות בקריטריון של חדשות, ושאלת שקידת הסבירות להשגתן נדחית. בנוסף, השופט מדגיש כי הראיות, גם אם הן נחשבות חדשות, חסרות שחר ולא סביר שישנו את תוצאת פסק הדין הקודם. הסכמתה של סמואל לפסק הדין המקורי ומעמדה המשפטי בתיק מקבלים תוקף, והתנהלותה, על אף שנמתחה עליה ביקורת בפסק דין קודם של בית המשפט העליון, מובנת לאור הסביבה העוינת שעמדה בפניה במהלך ההתדיינות. השופט מגיע למסקנה כי פסק הדין המקורי נותר בתוקף וללא שינוי, ומורה לרונן לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.