פ"ה 18503-10-19

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב מעמדם התעסוקתי של התובעים העובדים במעון יום למתבגרים במצוקה. התובעים טענו כי יש לראות בהם עובדי מדינה, אך בית המשפט קבע אחרת. בפסק הדין נקבע כי בית אקשטיין, החברה המעסיקה את התובעים, היא קבלן שירותים ולא חברת כוח אדם, ולכן התובעים אינם עובדי מדינה. נבדקה מערכת היחסים בין המדינה, דנאל (שזכתה במכרז להפעלת המעון) ובית אקשטיין (מעסיק התובעים), ונמצא כי בית אקשטיין היא חברה בת של דנאל, שקיבלה את אישור המדינה למיקור חוץ של פעילות המעון. פסק הדין דן גם באותנטיות ובלגיטימיות של הסדר מיקור החוץ, והגיע למסקנה כי מדובר בצורת העסקה אמיתית ותקפה שאינה מנוגדת לחוקי העבודה. כמו כן, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המדינה להוציא את שירותי המרכז למיקור חוץ, שכן הדבר נתון לשיקול דעתה של הממשלה ונועד לשפר את פעילות המרכז. יש לציין כי התובעים לא הוכיחו נזק מהותי כתוצאה ממיקור החוץ. בנוסף, פסק הדין נגע להפרטת השירותים הציבוריים, תוך הדגשת ההתערבות השיפוטית המוגבלת בהחלטות ממשלה מסוג זה. לאור ממצאים אלה, נדחתה תביעת התובעים, אך חויבו לשלם סך של 5,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים בשל הטענות שלא הוכחו וההליכים המתמשכים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונמסר להם כי יש להם 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.