רע"א 1389/12

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה עתירה למתן צו מניעה זמני האוסר כל פעולה בחלקת אדמה הממוקמת בגבעתיים. הרקע העובדתי המורכב כולל נכס שנוי במחלוקת שראשיתו בפסק בוררות משנת 1983, הסכמים והמחאות שונות הקשורות לנכס, והסכם פשרה שלא מומש. המבקש, שטען כי הוקנתה לו הזכות לרכוש את הנכס על ידי בעליו הרשומים, פנה לבית המשפט בבקשה לאכוף את הסכם המקרקעין. בתחילה נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני לטובת המבקש, אך בהמשך ביטל אותו לאחר שמיעת מעמד הצדדים. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על הקביעה כי המבקש לא הציג טענה לכאורה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. המבקש ערער על החלטה זו. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת ההתערבות החוסכת בהחלטות פרוצדורליות בדבר סעד זמני. בית המשפט הגיע למסקנה כי הזכות המוקנית למבקש מותנית בזכויות המשיבים על פי הסכם הפשרה, אשר בוטל. יתר על כן, המבקש אף לא שילם את התמורה שהובטחה לו, מה שהוביל את בית המשפט לפסוק נגדו. פסק הדין התייחס גם למאזן הנוחות, והדגיש כי היענות לבקשת המבקש תפגע באופן משמעותי במשיבים, ובמיוחד בבעלי קרקעות הרוב (המשיבים 10-4), עימם לא הייתה למבקש כל הסכם. נוכח אי עמידתו של המבקש בנטל ההוכחה הנדרש והפגיעה הפוטנציאלית במשיבים, נדחה הערעור. בנוסף, חויב המבקש לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 24,000 ₪ לשתי קבוצות המשיבים.