ת"א 29225-09-18

תקציר

הוריו של הקטין ק' תבעו שני נתבעים בגין רשלנות רפואית במהלך מעקב ההריון הראשון של האם, שהביא ללידת בנם עם נכויות פיזיות מרובות. ההורים טענו כי הנתבעים, שביצעו סריקת מערכות ואקו לב, התרשלו בכך שלא זיהו את המומים הפיזיים של העובר ולא הפנו את האם להמשך סריקות מורחבות או MRI עובר. השופט דחה את התביעה לאחר שלא מצא הוכחה לרשלנות בטיפול הרפואי שהעניקו הנאשמים. בדיקת המערכת שבוצעה על ידי הנתבעת מס' 1 נמצאה כשירה ובהתאם לנורמות הרפואיות המקובלות, והעובדה שלא זוהו ליקויים גופניים מסוימים אינה יכולה להיחשב רשלנית. באשר להנחיות שניתנו בתום הבדיקה, מצא בית המשפט כי הימנעותו של הרופא מלהמליץ על בדיקה נוספת, למרות שסבר כי יש צורך בכך, מהווה רשלנות. אולם, הנתבע מס' 2, שביצע את בדיקת האקו לב והייעוץ הגנטי, לא התרשל בהמלצה על בדיקת מי שפיר והמשך מעקב קרדיולוגי במקום בדיקות הדמיה מורחבות. בית המשפט הדגיש כי טענות התובעים התבססו בדיעבד, ולא הוכחו האינדיקציות הרפואיות להרחבת הבדיקות. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם היו מודיעים להורים על התסקיר הנוסף, לא בטוח שהיו בוחרים להפסיק את ההיריון, כנדרש כדי לבסס סיבתיות במקרים של "הולדה בעוולה". הראיות הצביעו על כך שההורים נרתעו מביצוע בדיקות והתערבויות במהלך ההריון הראשון, אך שינו את דעתם בהריונות מאוחרים יותר, במיוחד לאחר לידת בנם הראשון עם מוגבלות. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה נגד שני הנתבעים, וציינה כי ההורים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לביסוס רשלנות וסיבתיות. הנתבעים הורשו להגיש טיעון בעניין ההוצאות, אך השופט המליץ לצדדים להגיע להסכמה בעניין זה.