ת"א 58464-09-20

תקציר

פסק הדין דן בזכות לחופש ביטוי ובזכות לשם טוב, במסגרת תביעת לשון הרע שהגישו רג'א זעתרה, חבר מועצת העיר חיפה, וסיעתו הפוליטית, חד"ש, נגד גרי קורן, חבר מועצת העיר אף הוא. המחלוקת התעוררה בעקבות סדרת פרסומים של קורן, שזעתרה ראה בהם לשון הרע. הפרסומים המדוברים, שנעשו בין השנים 2020-2019, כללו התבטאויות שנאמרו במהלך ישיבת מועצת העיר, וכן פוסטים ברשתות החברתיות וראיונות. הם כינו את זעתרה וסיעתרו תומכי טרור, "גיס חמישי" ונציגי חזבאללה, בין שאר ההתבטאויות הפוגעניות. תפקידו של בית המשפט, במקרה זה, הוא לבחון באופן אובייקטיבי האם הפרסומים פוגעים בזכותו של זעתרה לשם טוב, או שמא זכותו של קורן לחופש ביטוי קודמת. כדי לקבוע זאת, על השופט לקבוע תחילה האם הפרסומים מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק. בית המשפט קובע כי האמירות הפוגעניות אכן מהוות לשון הרע, שכן הן עלולות להשפיל את זעתרה ולהפוך אותו למטרה לשנאה ולבוז. השלב הבא הוא לקבוע האם לשון הרע מוגנת בחוק. כאן, שאלת המפתח היא האם הפרסומים מציגים עובדות או מביעים דעה. בית המשפט מצדד בקורן וקובע כי הפרסומים הם הבעת דעה ולא הצגת עובדות, למרות אופיים החמור והקיצוני. עם זאת, הבעת דעה אינה מעניקה חסינות באופן אוטומטי. כמו כן, על בית המשפט לקבוע האם הדעות הובעו בתום לב ובגבולות סבירים, כנדרש בחוק. השופטת קובעת כי פרסומיו החוזרים והאובססיביים של קורן, שפעמים רבות נעדרו פרובוקציה, חצו את גבולות הסבירות ותום הלב. לפיכך, ההגנות המוקנות לחופש הביטוי אינן חלות במקרה זה. כתוצאה מכך, בית המשפט מוצא את קורן אחראי ללשון הרע. מבחינת הפיצויים, התובעים דרשו סך של 202 אלף שקל, אך השופט פסק סכום נמוך יותר, וקבע פיצוי של 10,000 שקל על כל פרסום פסול, בסך 70 אלף שקל, בצירוף ריבית והוצאות משפט. השופט גם הורה לקורן לשלם לתובעים שכר טרחה, שנקבע על 10,000 שקל. ההחלטה נועדה לאזן בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, תוך הכרה בחומרתם של ביטויים מכפישים תוך קביעה כי חופש הביטוי אינו שווה להפקרות.