ת"א 61111-06-18

תקציר

התובע היה מעורב בתאונה ותבע פיצויים. הצדדים לא חלקו על שאלת החבות, אך נכותו הרפואית של התובע, נכותו התפקודית ונזקיו עדיין מוטלים בספק. בית המשפט מינה מומחים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והראומטולוגיה. המומחה לאורתופדיה לא מצא נכות לצמיתות והמומחה לנוירולוגיה מצא נכות קבועה של 10% עקב תסמונת המוח הפוסט טראומטית. המומחה לראומטולוגיה מצא כי התובע סובל מפיברומיאלגיה, מצב הגורם לכאב מפושט ועייפות כרונית, והעריך את נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור של 8%. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחים. באשר לנכות התפקודית, בית המשפט שמע את עדויות התובע ועדיו. התובע טען כי נכותו התפקודית עלתה באופן משמעותי על נכותו הרפואית ויש להעריך אותה בשיעור של 30%. הנתבעת טענה את ההיפך, וציינה כי הראיות מלמדות כי לתובע לא הייתה כל מגבלה בתפקוד או בעבודה לאחר התאונה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי נכותו התפקודית של התובע אינה גבוהה כפי שטען. בית המשפט לקח בחשבון כי התובע סבל מפגיעה בברך שאינה קשורה לתאונה, טס לחו"ל לאחר התאונה ונסע לדיון לבדו מביתו בדרום. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבוע את הנכות התפקודית על 17.2%, בדומה לנכות הרפואית. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, בחן בית המשפט אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, סיוע הנדרש מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, כאב וסבל. בגין אובדן הכנסות בעבר, חישב בית המשפט את שכרו החודשי הממוצע של התובע לפני התאונה ופסק לו סכום גלובלי של 120,000 ₪. בגין אובדן הכנסות עתידי חישב בית המשפט הפסד בסך 650,609 ש"ח אך פסק לתובע סכום גלובלי נמוך יותר של 420,000 ₪, בהתחשב באי הבהירות לגבי יכולתו העתידית לעבוד והפגיעה בברכו. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 25,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד שנדרש מצדדים שלישיים, 15,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, ו-33,994 ₪ עבור כאב וסבל, בהתאם לנכות הצמיתה שלו ואשפוזו בבית החולים. לאחר מכן ניכה בית המשפט 10,000 ₪ מהסכום הכולל בגין תשלומים תכופים שקיבל התובע, אך לא ניכה דמי אבטלה או שכר טרחת מומחה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 603,994 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והחזר שכר טרחה. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק.