ע"א 32031-10-12

תקציר

פסק הדין בוחן ערעור שעניינו תביעת לשון הרע בה נפסקו למשיב תחילה פיצויים. לאחר עיון בערעור, החליט בית המשפט להפחית את הפיצוי שנפסק למשיב בשל היעדר ראיות מספיקות המוכיחות "כוונה לפגוע" מצד המערערים. עניינה של התביעה באיזון בין זכותו של המשיב לשם טוב לבין זכותם של המערערים לחופש ביטוי, שתיהן זכויות יסוד. המשפט נסב סביב סרט "הרצל והציונות" שהופק על ידי ארגון השופר, הקשור למשיב, אשר נטען כי הכיל תוכן מכפיש. למרות שבית משפט קמא קשר את המשיב לסרט זה ופסק 100,000 ₪, בית המשפט לערעורים מצא כי הראיות אינן תומכות בכוונת זדון הנדרשת כדי להצדיק פיצוי כזה על פי החוק. תחת זאת, בית המשפט הכיר במשיב כאיש ציבור, דבר הכרוך בביקורת רבה יותר תחת ביקורת ציבורית, ומכאן התאמת הפיצוי ל-9,000 ₪. בית המשפט התייחס גם לזכות הציבור לדעת, תוך שימת דגש על חופש הביטוי כאשר דנים באישי ציבור ובעניינים בעלי עניין ציבורי. נשקלו מעשיו של המשיב והפרשנויות הציבוריות האפשריות, תוך הדגשת הצורך בזהירות בהמלצותיו הפומביות של המשיב. כתוצאה מכך, שינה בית המשפט את סכום הפיצוי אך לא אישר כל חבות כלפי המערערים. על כל צד היה לשאת בהוצאותיו, והפיקדון הוחזר למערערים.