סע"ש 39907-12-17

תקציר

התובעת, שעבדה כמפעילת מחפרת, תבעה את הנתבעת בגין דמי העסקה בסך 193,018 ₪, לרבות גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, תשלומי קרן השתלמות, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין אי קיום שימוע, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה ופיצויים לפי סעיף 26. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים, וקבע כי הם לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם. השופטת ציינה כי עדותה של התובעת בנוגע למועדי ותנאי העסקתם אינה עקבית וסותרת את ראיות הנתבעת. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי הועסקו על ידי הנתבע, כפי שטענו, אלא עבדו אצל אחיהם מאג'ד והפעילו מכונות בבעלותו. הנתבעת סיפקה ראיות תיעודיות, לרבות רישיונות העסקה וצ'קים שנעשו למאג'ד, התומכים בטענתם כי התובע אינו עובדם. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעים לא הגישו כל ראיה מלבד עדויותיהם ולא הציגו כל תיעוד, יומנים או עדים לביסוס טענותיהם. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעים במלואה, וחייבה אותם לשלם לנתבע את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע, שנקבע על סך 3,500 ₪. עוד ציינה השופטת כי טענת התובעים הייתה מופרזת ובלתי סבירה, בהתחשב באופי עבודתם כעובדי כפיים. ההחלטה התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של כל הראיות שהוגשו, ולתובע ניתנו 30 יום לשלם את שכר הטרחה, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ומקור חתום של ההחלטה הונח בתיק בית המשפט.