בש"פ 6982/10

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעכב את המערער עד תום ההליכים המשפטיים בגין עבירת החבלה המחמירה. בערעור נטען כי קביעותיה של הערכאה הנמוכה יותר בדבר קיומו של עילה לכאורה ודחיית האפשרות לשחרור חלופי אינן נכונות. המערער טען להגנה עצמית והצביע על סתירות בגרסת המתלוננת לאירועים, וטען כי החקירה לא הייתה מספקת וכי בית המשפט התעלם מסתירות בעדותה של המתלוננת. באשר לסוגיית השחרור, טען המערער כי רמת מסוכנותו אינה גבוהה וכי הייתה לו ציפייה סבירה להשתחרר בשל ההליכים הממושכים. עם זאת, המשיב טען כי יש לדחות את הערעור שכן טענות המערער חסרות שחר. בית המשפט העליון הסכים עם המשיב וקבע כי קיים סיכוי סביר להרשיע את המערער על סמך הראיות. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית השחרור, בהתחשב במהות העבירה, בעברו הפלילי של המערער ובהערכת שירות המבחן את מסוכנותו. בית המשפט הדגיש כי שחרור למוסד חלופי מוכרע בדרך כלל בשלב גזר הדין וכי במקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות שחרור בשלב המעצר. משכך, נדחה הערעור, ומעצרו של המערער נותר על כנו עד תום ההליכים.