ע"א 2816/06

תקציר

המערערת, הסובלת מפיגור ילודה, ערערה על רכיבים שונים של הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא בעקבות תאונת דרכים בה נפצעה. התאונה הותירה אותה עם נכויות אורתופדיות ופסיכיאטריות קשות, שהצריכו אותה להיות מאושפזת במרכז טיפולי מוסדי. הערעור מתייחס לקביעת הוצאות המערער בגין מחיה, טיפול סיעודי וסיוע בעקבות התאונה. המערערת טענה כי יש לאפשר לה לבחור את מקום מגוריה וכי על המשיב לשאת בהוצאות הנלוות. לחילופין, טענה כי גם אם מסגרת מוסדית הייתה מתאימה, היה מקום לאפשר לה לבחור את המוסד הספציפי. בית המשפט מצא כי נוכח הפיגור העמוק שלה וחומרת פציעתה, אין מנוס מהשמה במוסד. להבדיל ממקרים אחרים שהעדיפו שיקום ביתי, עניינו של המערער לא איפשר השמה לא מוסדית. עוד קבע בית המשפט כי המשיב חייב בהוצאותיה של המערערת, אך אין בתרומת המדינה לשהותה במסגרת מוסדית כדי להביא לכפל פיצוי. בקשתה של המערערת לעבור למרכז טיפולי אחר נענתה, תוך שהמשיבה הסכימה לשאת בהוצאות הנוספות הקשורות בנכותה האורתופדית. באשר להפסד ההשתכרות, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי נכותה המולדת של המערערת משמעה שאין לה כושר השתכרות. עם זאת, בית המשפט הגדיל את הפיצוי בגין הוצאות סיוע למשפחה, נסיעות וניידות ל-150 אלף שקל. קביעתו של בית משפט קמא בדבר הוצאות אפוטרופסות נותרה על כנה. השופטת א' פרוקצ'יה והשופט ס' ג'ובראן הסכימו עם פסק הדין.