בש"א 3180/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה שהגישה פרטנר תקשורת בע"מ לדחיית אחת משתי בקשות זהות לתביעה ייצוגית שהוגשו נגדם. הבקשות, שהוגשו על ידי עומרי רוטשילד וניב רון (בקשת רוטשילד) ואלכס ברקמן (בקשת ברקמן), עוסקות שתיהן בהתקשרות שלא כדין של לקוחות המבקשים לאתר היכרויות, הגוררת חיובים בלתי מורשים. בקשה שלישית, שהוגשה על ידי אתי ליבל וסיני לשון הרע (בקשת ליבל), הוגשה מאוחר יותר וביקשה גם היא אישור לפתיחת תובענה ייצוגית נגד פרטנר תקשורת בע"מ. בקשת ליבל שונה מהשתיים הקודמות בכך שנוספו שתי משיבות – טלכלל בע"מ וסלקט בע"מ – שנטען כי הפיצו את המסרים. לטענת המבקשים, הדבר מחזק את מעמדם המשפטי. הבקשות של רוטשילד וברקמן הוגשו כחודש וחצי קודם לכן. בית המשפט, בראשות השופטת ענת ברון, פוסק לטובת פרטנר תקשורת בע"מ, וקובע כי אין מקום לשתי בקשות המייצגות בו זמנית את אותה קבוצת תובעים. ברון מציין כי בעוד בקשת ליבל הוגשה מאוחר יותר, הדיון בבקשות רוטשילד וברקמן כבר אוחד, ומחיקת בקשת רוטשילד תוביל לסיבוכים וכפל מאמצים. עוד היא מזכירה כי נראה כי הסעדים המבוקשים בבקשת ליבל "הותאמו" כך שיתאימו לאלה שבבקשת רוטשילד הקודמת וכי צירופן של שתי המשיבות הנוספות עלול שלא לשפר את הסיכויים להוכחת עילת התביעה, תוך שהוא עלול לסבך את ההליך. יתר על כן, השופטת מדגישה כי קיומה או היעדרה של עילת תביעה אישית של המבקשים בבקשת רוטשילד אינה סיבה מספקת לדחיית הבקשה על הסף, שכן היא יכולה פשוט להביא להחלפת המבקשים, שהיא הליך פשוט יותר מאשר ניהול שתי בקשות מקבילות. לסיכום, השופטת ברון מורה על דחיית בקשת ליבל ופוסקת לפרטנר תקשורת בע"מ ולמבקשים בבקשת רוטשילד 10,000 ₪ כל אחד שכר טרחת עורך דין. ההחלטה מתקבלת מכוח סעיף 7(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, המקנה לבית המשפט שיקול דעת לנהל ביעילות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בו זמנית.