סע"ש 41177-08-17

תקציר

לתובע, עובד, ולנתבעת, מעסיקתו, הייתה מחלוקת לגבי הנסיבות בהן בוטל רישיון העבודה של העובד, מה שהוביל לפיטוריו. בית הדין קיבל את גרסת הנתבעת לאירועים, והגיע למסקנה כי עבודתה של העובדת הופסקה ביום 15.3.2016 או בסמוך לכך, ללא הודעה מוקדמת או שימוע. העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שבית הדין חישב כ-4,495 שקל. העובד טען כי שכרו נמוך משכר המינימום הקבוע בצו הרחבת ענף הבנייה, והציג תלושי שכר כראיה. הנתבעת לא הביאה ראיות משכנעות להפרכת טענה זו, ולכן קיבל בית הדין את תביעת העובד וחישב את הפרשי השכר בסך 34,199 שקל. בנוסף, פסק בית הדין לעובד 3,465 ש"ח כהפרש לפיצויי פיטורים, 2,052 ש"ח להפרשות לפנסיה, 1,368 ש"ח להפרשות לחופשה, 7,472 ש"ח דמי חגים, 5,141 ש"ח כדמי הבראה ו-2,000 ש"ח כפיצוי על אי מסירת הודעה לעובד על ידי המעסיק – כולם מגיעים לעובד. בית המשפט דחה את טענת הנתבע לקיזוז, שכן היא לא הוכחה. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לעובד סך של סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד התביעה ועד ליישובה. הנתבעת נשאה גם בהוצאות העובד ובשכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪. פסק הדין אמור היה להתבצע בתוך 30 יום מיום פרסומו, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתו.