עת"מ 36213-05-16

תקציר

החלטת בית המשפט מבוססת על שני שיקולים עיקריים: מאזן הנוחות וסיכויי הצלחת העתירה לגופה. באשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי הוא אינו מוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים. בעוד שהמבקש טען כי אי מתן הצו יגרום נזק כספי, ציין בית המשפט כי הדבר לא הוכח וממילא יהיה זמני בלבד. עוד טען המבקש כי לקשישים המשתמשים בשירותיהם ייגרם נזק בלתי הפיך, אך הדבר לא נתמך בראיות כלשהן, וממילא השירותים יועברו למשיבה בלבד. אשר לסיכויי הצלחת העתירה, קבע בית המשפט כי למבקש אין זכות קנויה להפעיל את הפרויקטים הנדונים ללא הגבלת זמן. הפרויקטים הופעלו מכוח חוזים שהסתיימו בשנת 2015, והמבקש לא סיפק כל טיעון משכנע לכך. עוד מצא בית המשפט כי למשיבה היו טעמים לגיטימיים להחלטותיה וכי טענות המבקש בדבר מניעים פוליטיים אינן מבוססות. זאת ועוד, הליכים משפטיים קודמים בין הצדדים לא היו רלוונטיים לעתירה זו. ככלל, קבע בית המשפט כי למשיבה הזכות – ואולי אף החובה – להפעיל את הפרויקטים בעצמה. לפיכך, הבקשה לצו ביניים נדחתה, כלומר המשיב יכול להשתלט על הפרויקטים עד לדיון מלא לגופה של העתירה. ההחלטה גם פירטה את התנאים להפעלת הפרויקטים על ידי המשיבה וקבעה לוח זמנים למעבר. עלויות הבקשה יידונו בסוף ההליך.