ת"א 23287-02-13

תקציר

פסק דין זה עניינו בסכסוך עסקי בין שני צדדים; התובע, מיכאל תורג'מן, והנתבע, עמוס שקד, שהוא אחיינו של התובע. התובע תבע את הנתבע בגין הפרת חוזה, קשירת קשר ומרמה, וביקש פיצוי כספי. הנתבע תבע שכנגד את חלקו של התובע בהפסדי החברה ובלשון הרע. התובע טען כי השקיע 500,000 ₪ בחברה הנתבעת במסגרת הסכם שהעניק לו אופציה לקבל 50% ממניות החברה. לטענת התובע, הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא העביר את המניות, וקשר קשר עם נתבעים אחרים להבריח את נכסי החברה ופעילותה העסקית לחברות אחרות שבבעלותם. עוד טען התובע כי הנתבע הציג מצגי כוזב לגבי שווי החברה וגזל את כספי החברה לשימוש אישי. הנתבע הכחיש את טענות התובע וטען כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם בכך שלא העביר את מלוא סכום ההשקעה. עוד טען הנתבע כי התובע אינו שותף בחברה ולכן עליו לשאת במחצית מהפסדי החברה, שהסתכמו בסך של 1,735,460 ₪, וכן בפיצויים סטטוטוריים בגין לשון הרע. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. נקבע כי התובע מילא את התחייבותו להשקעה באופן חלקי בלבד בכך שהעביר 350,000 ₪ במקום 500,000 ₪ המוסכמים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הצדדים לא פעלו למימוש האופציה המפורטת בהסכם, והתובעת נמנעה במכוון מקבלת מניות החברה באופן רשמי. בית המשפט דחה גם את טענות התובע בדבר מרמה ומצג שווא, וקבע כי התנהלותו של התובע עצמו הייתה בעייתית וכי הוא שיתף פעולה עם הנתבעת ביצירת מצגי שווא. באשר לתביעה שכנגד, מצא בית המשפט כי הנתבעים לא הוכיחו את תביעותיהם בגין לשון הרע, והתנהלותו של התובע אינה מצדיקה לחייבו בהפסדי החברה. בית המשפט הגיע למסקנה כי שני הצדדים הגיעו להבנה לסיים את הקשר ביניהם ולהיפרד ללא כל טענות או דרישות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה הן את תביעת התובע והן את תביעת הנתבע שכנגד, והותיר כל צד אחראי להוצאותיו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.11.2019.