עת"מ 1600/09

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד החלטת רשות הרישוי לשלול רישיון נהיגה. בעתירה נטען כי היה על הרשות לקבוע קווים מנחים להפעלת שיקול דעתה להטיל אמצעים מתקנים על נהגים שצברו מספר מסוים של נקודות בגין עבירות תנועה. עם זאת, השופט קבע כי היעדרן של הנחיות כאלה אינו פוסל את החלטת הרשות, שיש לבחון לגופה. השופט קיבל את נימוקי רשות הרישוי כי פרנסתו של העותר אינה תלויה בנהיגתו האישית וכי זכות הציבור לנסיעה בטוחה בכבישי המדינה עולה על אי הנוחות וההוצאה הכספית שנגרמו לעותר. כמו כן, השופט הדגיש כי עבירות התנועה שביצע העותר אינן מינוריות, וכללו נהיגה במהירות מופרזת המסכנת את ביטחונו וביטחונם של אחרים. השופט הגיע למסקנה כי שיקוליה של רשות הרישוי היו סבירים ומהותיים, ולכן העתירה נדחתה. העותר חויב בהוצאות המשפט של רשות הרישוי.