ת"א 165/88

תקציר

ההחלטה המשפטית הנוכחית מסמנת את המשכו של סכסוך כספי מורכב שבא בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון משנת 1993, שביטל פסק דין קודם בעניין הלוואה שהעניק בנק לחברה. הלוואה זו, שניתנה ב-14 באוגוסט 1984, הסתכמה במאה ותשעים מיליון שקל בני אדם, צמודים למדד המחירים לצרכן בריבית של 7.5%. התגלעו פערים בשאלה האם הבנק גבה כדין ריבית פיגורים עודפת בשל עיכובים המיוחסים למספר מדדים המשפיעים על מחיר ההלוואה, ולמעשה חרג מתקרת הריבית שנקבעה. בית המשפט העליון קבע כי החיובים עוקפים את המגבלות החוקיות על ריביות פיגורים והורה להחריג את החיובים מההחזר. בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בנוגע ליישום פסק דין זה, בעיקר בנוגע לשיטות החישוב. בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון, שקבע כי הטיפול בהלוואה אינו חוקי, הוארך הדיון במספר סוגיות, כגון האם יש לחשב את ריבית הפיגורים בשיעור של 11% או להעלותה ל-17% לאחר 23 ביולי 1985. ההחלטה חייבה חישוב מחדש של תשלומי ההלוואה הפוטרים את החיובים לפירעון, ועבור כל יתרת אשראי מזוהה, החברה תוכל לתבוע פיצוי על בסיס ריביות גבוהות יותר מחשבונות בנק אחרים. פסק הדין קבע כי על הבנק לחשב מחדש את החיובים המשקפים החלטות אלה בתוך 30 יום, מתוך כוונה לבחון מחדש את הוצאות המשפט רק אם יתגלו אי התאמות חדשות שיחייבו דיון נוסף.