המ"ש 1151-03-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להישפט – המ"ש 1151-03-26 שמע נ' מדינת ישראל ואח'** **מבוא:** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה של המבקש, רון שמע, להארכת מועד להישפט בגין עבירת תעבורה של אי-ציות לאור אדום ברמזור, שתועדה באמצעות מערכת א'3. הבקשה נסמכת על טענת המבקש כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס, וכן על טענה חלופית כי אמו נהגה ברכב במועד ביצוע העבירה. **המסגרת הנורמטיבית – סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"):** סעיף 230 לחסד"פ מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, להאריך את המועד להישפט גם אם הבקשה הוגשה באיחור. סעיף זה מפנה לסעיף 229(ה) לחסד"פ, המפרט שלושה שיקולים עיקריים שבגינם ניתן להיעתר לבקשה: 1. **סיבות שלא היו תלויות במבקש:** על המבקש להוכיח כי אי-הגשת הבקשה במועד נבעה מנסיבות שלא היו בשליטתו. 2. **העדר שיהוי:** הבקשה הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה להגשתה. 3. **קיומו של עיוות דין:** קיומן של סיבות מיוחדות שיצדיקו את הארכת המועד, כלומר, חשש לעיוות דין אם הבקשה תידחה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **חזקת המסירה של דואר רשום והנטל להפרתה:** * **הכלל:** בית המשפט קובע כי בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, קיימת חזקת מסירה של דבר דואר שנשלח בדואר רשום, אף ללא אישור מסירה, אם חלפו 15 יום ממועד המשלוח. * **החידוש/הדגש:** הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש, ועליו להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. * **יישום בהחלטה:** בענייננו, הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום ואישור המסירה חזר בציון "לא נדרש". בית המשפט קובע כי עצם העובדה שאישור המסירה חזר עם ציון זה, מעידה על ניסיון מסירה כדין, והנטל עובר למבקש. 2. **תוקפו של אישור מסירה "פגום":** * **הסוגיה:** המבקש טען כי אישור המסירה פגום, שכן חסרים בו פרטים מהותיים (שם המוסר, הצהרתו, תאריך הביקור). * **הפסיקה המוצגת:** בית המשפט מציין כי קיימת פסיקה סותרת בנושא. חלק מבתי המשפט סבורים כי אישור מסירה שחסרים בו פרטים אינו מהווה אישור מסירה כדין. לעומת זאת, הדעה הרווחת, ומקובלת על בית המשפט הדן כאן, היא כי פגמים כאלו, כשלעצמם, אינם מאיינים את תוקפו של האישור. * **החידוש/הדגש:** בהתאם להלכה המוצגת (ובפרט לעניין אבו חמיד, רע"פ 1581/20), **הנטל על המבקש להוכיח כיצד הפגם הספציפי באישור המסירה פוגע ביכולתו להוכיח שלא קיבל את דבר הדואר**. אין די בטענה כללית לפגם. * **הדרישה לבירור מקדים:** בית המשפט מחזק את הדרישה מהמבקש לערוך בירור מקדים מול רשות הדואר (שם הדוור, מועדי ביקור) כתנאי סביר להוכחת טענת אי-קבלה. אי-עמידה בדרישה זו, מבלי להציג אסמכתאות, מרוקנת מתוכן את חזקת המסירה. * **השלכה מעשית:** טענות בדבר אי-קבלת דואר, הנשענות על פגמים לכאורה באישור המסירה, ללא ביסוס ראייתי של השפעת הפגם על יכולת ההוכחה, נוטות להידחות. 3. **הוכחת זהות הנהג וחזקת הבעלות:** * **הטענה החלופית:** המבקש טען כי אמו נהגה ברכב במועד העבירה, ושלא הוא זה שביצע אותה. * **הנטל הראייתי:** בית המשפט מדגיש כי טענה זו, הנמסרת בחלוף זמן ניכר ממועד העבירה, דורשת ביסוס ראייתי. * **החידוש/הדגש:** בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם), כאשר חלף זמן רב ממועד ביצוע העבירה למועד ההצהרה בדבר הנהיגה ברכב, יש לצרף אסמכתאות לתמיכה בתצהיר. תצהיר "כוללני וסתמי" ללא אסמכתאות אינו מבסס טענה לעיוות דין. * **יישום בהחלטה:** העובדה שאמו של המבקש לא הגישה תצהיר מטעמה, והיעדר אסמכתאות אחרות, מובילים לדחיית טענה זו. 4. **שיטת הניקוד ואמצעי התיקון – אינם יוצרים עיוות דין:** * **הטענה:** המבקש טען כי אי-קבלת הבקשה תגרום לו לנזק "בלתי הפיך", ככל הנראה בהקשר של אמצעי תיקון שיינקטו על ידי רשות הרישוי (שיטת הניקוד). * **ההלכה:** בית המשפט מבהיר כי שיטת הניקוד והטלת אמצעי תיקון הם כלים מנהליים-חינוכיים, שמטרתם תיקון הרגלי נהיגה ומניעת עבירות עתידיות. הם מהווים סנקציה נוספת על הליכים פליליים. * **החידוש/הדגש:** כפי שנקבע בעע"מ 5226/10 זהר נ' משרד התחבורה, **הטלת אמצעי תיקון במסגרת שיטת הניקוד אינה מקנה עילה לטענת עיוות דין בהליך הפלילי**, שכן היא אינה חלק מהעונש המוטל במסגרת ההרשעה הפלילית, אלא הליך נפרד. **סיכום:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של עמידה בנטלי ההוכחה המוטלים על מבקשי הארכת מועד להישפט. היא מאמצת את הגישה הרווחת בפסיקה לפיה פגמים באישור מסירה, כשלעצמם, אינם מבטלים את חזקת המסירה, וכי נטל ההוכחה עובר למבקש להוכיח כיצד הפגם פגע ביכולתו לקבל את הדואר. כמו כן, ההחלטה מחזקת את הצורך בביסוס ראייתי של טענות הנוגעות לזהות הנהג, בדגש על היעדר שיהוי וצירוף אסמכתאות לאחר חלוף זמן ניכר. לבסוף, היא מבהירה כי אמצעי תיקון במסגרת שיטת הניקוד אינם מהווים עיוות דין בהליך הפלילי.