עב"ל 7159-10-12

תקציר

לאחר עיון בתיק, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא דוחה את פציעתו של המשיב כפגיעה בעבודה על פי החוק. ההחלטה התבססה על בחינה האם האירוע המדובר – תאונה שהתרחשה מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה הרגילות – היה קשור מספיק לעבודה כדי להיחשב כפגיעה בעבודה. על פי סעיף 79 לחוק, תאונה חייבת להתרחש במהלך העבודה וכתוצאה ישירה ממנה כדי להיות מסווגת כפגיעה בעבודה. בעוד שהפסיקה מכירה בכך שפעילויות הקשורות לעבודה יכולות להתרחב מעבר לחובות הקונבנציונליות ולכלול אירועי רווחה, ספורט ואירועים חברתיים, חייב להיות קשר מהותי לעבודה, כגון מעורבות המעסיק בארגון, מימון ועידוד השתתפות. במקרה זה, בעוד שהמעסיק יזם ומימן ליגת באולינג בשנת 1995 כדי לטפח אחדות עובדים, המעורבות פחתה עם הזמן, ועד שנת 2010, האינטרס וההשתתפות הישירים של החברה היו מינימליים. הליגה פעלה בשעות הפנאי של העובדים ללא השתתפות חובה, ותוך מעורבות תאגידית הולכת ופוחתת, כולל ירידה במימון ובמעורבות. נסיבות אלה הביאו את בית הדין לקבוע כי אין קשר מספיק כדי לסווג את הפגיעה כקשורה לעבודה, שכן היא התרחשה במהלך פעילות פנאי ללא השפעה מהותית של המעסיק. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול ההכרה הקודמת בפגיעה כקשורה לעבודה, וביטול החיוב בהוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי.