ת"א 2237/01

תקציר

התובע, חוקר בחברת ביטוח, תבע את מעסיקו לשעבר בגין הטעיה, הונאה ולשון הרע לאחר סיום העסקתו. הוא טען כי הנתבעת הוציאה לו שם רע, שגרמה לו לאבד את מקום עבודתו ואת אפשרויות התעסוקה העתידיות, ותבע פיצויים בגין עוגמת נפש. הנאשם הכחיש את הטענות והעלה מספר טענות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא איים על הנתבעת אלא התנכל לה. עוד נקבע כי התובע לא הוכיח כי מעשיו של הנתבע גרמו להפרת החוזה שלו עם חברת הביטוח. באשר לנזקים הנתבעים, ציין בית המשפט את חוסר יכולתו של התובע לספק ראיות מספיקות להפסדיו או קשר סיבתי לאירוע משנת 1995. עם זאת, היא הכירה בעוגמת הנפש שנגרמה לתובע ופסקה לו פיצוי בסך 7,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. השופטת הגיעה למסקנה כי אף שהתנהגותה של התובעת לא הייתה מאיימת, היה על הנתבעת להיות זהירה יותר בהגדרתה את מעשיה של התובעת. נפסק כי האירוע, שהתרחש בשנת 1995, גרם למצוקה נפשית מסוימת, ונמצא כי הנתבע הוציא את דיבתו של התובע.