ת"א 46887-04-13

תקציר

התובע, בעל חלקת אדמה, הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה לפנות את הקרקע. הנתבע טען כי הוא החזיק בקרקע במשך 14 עד 20 שנה ולכן יש לו זכות להישאר על הקרקע או לקבל פיצוי על השקעותיו אם יפונה. התובעת, לעומת זאת, טענה כי הנתבעת פלשה למקרקעין ללא רשות ולכן עליה להתפנות לאלתר. בית המשפט הסכים עם טענת התובעת וקבע כי על הנתבעת לפנות את הקרקע תוך 90 יום. עוד קבע בית המשפט כי על התובע לשלם לנתבע 338,000 ₪ כפיצוי בגין השקעותיו בקרקע. סכום זה חושב על בסיס עלות הבנייה הממוצעת למ"ר, שנקבעה על 4,000 שקל, וכללה שליש משווי המרפסות. עוד צוין בפסק הדין כי טענת התובעת בדבר שינוי מראית עין וביטול הסמכות נדחתה, שכן בית המשפט ראה בכך מענה לטענות הנתבעת ולא שינוי טענות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות הנתבע בדבר בעלות במקרקעין אינן נתמכות וטענותיו בדבר זיהוי הקרקע חסרות תום לב. הנתבע גם לא הצליח בתביעתו לדיור זמני ולפיצוי בגין השקעותיו בקרקע, שכן בית המשפט קבע כי המבנים נבנו שלא כדין וללא היתר. עם זאת, בהתחשב במשך החזקתו של הנתבע, הסתמכותו על שתיקתו של התובע וטענת ההפליה כלפי בעל קרקע אחר, החליט בית המשפט להעניק לנתבע פיצוי בגין השקעותיו. הסכום חושב לאחר התחשבות בעלות הבנייה, משך ההחזקה ונסיבות המקרה. בקשת התובעת להוצאות נדחתה.