מ. מקרקעין 4/22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי מחלוקות עיקריות בין התובעים לבין הנתבעים, שהם בעלי דירות באותו בית משותף. המחלוקת הראשונה נוגעת לנזקי רטיבות ורטיבות בחנות התובעים, שנגרמו לכאורה עקב פגמים בחנות הנתבעים. השופט פוסק לטובת התובעים ומורה לנתבעים לשאת בהוצאות ניהול ההליך, הכוללות עלות חוות דעת מומחה ושכר טרחת עורך דין חלקי. הנתבעים נדרשים גם לבצע תיקונים מסוימים לתיקון הליקויים. עם זאת, השופטת דוחה את בקשת התובעים לתיקונים נוספים בנוגע לצנרת ביוב, שכן עבודות הנתבעים במערכת הניקוז נמצאו משביעות רצון. המחלוקת השנייה נוגעת למתקנים שהותקנו על ידי הנתבעים ברכוש המשותף של הבית המשותף. פסיקת השופט שונה לגבי שני מתקנים: כלוב בלון גז ותא שירותים קטן. לגבי כלוב בלון הגז קובעת השופטת כי התקנתו הייתה סבירה ולא דרשה את הסכמת בעלי הדירות האחרים, ולפיכך הסעד המבוקש על ידי התובעים נדחה. לעומת זאת, תא השירותים נחשב כתוספת לחנות הנתבעים, המחייבת הסכמה של בעלי דירות אחרים. למרות שהנאשמים לא הצליחו להוכיח כי השיגו את ההסכמות הנדרשות, השופט מפעיל שיקול דעת ואינו מורה על הריסתו המיידית, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה. במקום זאת, ניתנת לנתבעים תקופת חסד של 12 חודשים לקבלת היתר בנייה כדין או אישור כי אין צורך בהיתר כזה. בנוסף, אם הנאשמים ימכרו את יחידתם או יפסיקו להפעיל את עסקיהם, עליהם להרוס את תא השירותים. השופט גם מורה לרשם המקרקעין לציין את פסק הדין בעניין נכסי הנתבעים. לבסוף, השופט דוחה את תביעות התובעים לפיצויים כספיים, וקובע כי יש להפנות אותן לבית משפט מוסמך.