עת"מ 35555-01-15

תקציר

פסק הדין דן בסיווגו של מתקן לטיפול בפסולת המוצע לקום באזור התעשייה א' ברמלה, בבעלות חן המקום. העותרים טוענים כי יש לסווג את המתקן כאתר מיון פסולת, אשר על פי תכנית המתאר הארצית 4/16 מחייב הקמת תכנית מפורטת, ואילו חן המקום טוען כי מדובר באתר לטיפול בפסולת, שניתן לאשר אותו בהיתר בנייה ללא תכנית מפורטת. בית המשפט בוחן מסמכים וחוות דעת שונים הקשורים למתקן, לרבות תיאורו, תסקירי השפעה על הסביבה וחוות דעת של מומחים ומשרדי ממשלה. הנושא המרכזי הוא השימוש הדומיננטי במתקן, כלומר האם מדובר בעיקר באתר מיון פסולת או RDF. מסקנת פסק הדין היא כי המתקן יעסוק בעיקר במיון פסולת ולכן נופל תחת ההגדרה של אתר מיון פסולת או תחנת מעבר. ככזה, לא ניתן לבנותו ללא תכנית מפורטת, והחלטת ועדת הערר לאפשר את הקמת המתקן בהיתר בנייה בלבד אינה חוקית. בית המשפט מצדד בעותרים ומבטל את החלטת ועדת הערר, המחייבת תכנית מפורטת להקמת המתקן. בנוסף, נדרש חן המקום לכיסוי שכר טרחת עורכי הדין של העותרים. פסק הדין יינתן שלא בנוכחות הצדדים ויועבר אליהם על ידי המזכירות.