ת"א 2269/00

תקציר

בניתוח פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעפולה (השופט ארבל בנימין) בעניין אבו בכר חאלד נגד מכבי ג'ת ואח', עולות מספר סוגיות משפטיות מרכזיות, לצד התפתחויות בפסיקה בדיני נזיקין. **סוגיות משפטיות מרכזיות:** 1. **חובת זהירות קונקרטית במגרשי ספורט:** * **הלכה נוהגת:** בית המשפט מאשר את ההלכה הפסוקה הקובעת כי עיסוק בספורט, לרבות כדורגל, כרוך בסיכונים טבועים, אשר השחקן נוטל על עצמו בהסכמה. סיכונים אלו, הנחשבים "סבירים", אינם מטילים חובת זהירות קונקרטית על בעלי או מפעילים של מתקני ספורט. (סעיף 9). * **חריג - סיכונים בלתי סבירים:** עם זאת, נוצרו שקעים, תעלות או מהמורות במגרש, נחשבים "סיכונים בלתי סבירים". בגין סיכונים אלו, חבים בעלי או מחזיקי מגרשי ספורט בחובת זהירות קונקרטית למנוע אותם ולנקוט אמצעי זהירות ראויים. (סעיף 10). * **מודעות לסיכון:** בית המשפט קובע כי הנתבעות 1 (מכבי ג'ת) ו-4 (המועצה המקומית ג'ת) היו מודעות למצב הרעוע של המגרש ולסיכונים הכרוכים בו, כפי שעולה מעדויות נציגי המועצה ומתלונות השחקנים. (סעיפים 11, 18). 2. **סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"):** * **תנאי התחולה:** בית המשפט בוחן את שלושת יסודותיו של הסעיף: (א) חוסר ידיעה של התובע על סיבת הנזק; (ב) הנזק נגרם מכוח נכס שהיה בשליטת הנתבע; (ג) נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם רשלנות הנתבע. (סעיף 12). * **יישום במקרה הנדון:** * **תנאי (א) - ידיעת התובע:** נקבע כי התנאי הראשון לא התקיים, שכן התובע, כשחקן מילדות על המגרש, היה מודע למצבו. (סעיף 13). * **תנאי (ב) - שליטת הנתבע:** נקבע כי נתבעת 4 (המועצה) כשלה בפיקוח ובמניעת הנזק, שכן המגרש היה בבעלותה ובשליטתה הבלעדית. גם נתבעת 1 (הקבוצה) הייתה אחראית להכשרת המגרש למשחק. (סעיף 14). * **תנאי (ג) - התאמה לרשלנות:** נוכח מצב המגרש הלקוי והפגיעה שהתרחשה בעקבות מהמורה, נקבע כי נסיבות המקרה מתיישבות עם רשלנות הנתבעות. (סעיף 15). * **השלכה:** אף שהתנאי הראשון לא התקיים, מה שמונע הפעלת הכלל באופן אוטומטי, בית המשפט קובע כי הדבר אינו מונע מהתובע להוכיח רשלנות באמצעות ראיות נסיבתיות. (סעיף 17). 3. **הסתכנות מרצון ואשם תורם:** * **הסתכנות מרצון:** בית המשפט דוחה את טענת ההגנה של הסתכנות מרצון (Volenti non fit injuria). נקבע כי ידיעה על סיכון אינה מספיקה כדי לבסס הגנה זו, אלא נדרשת הסכמה מפורשת לקבלת הסיכון ללא פיצויים. כמו כן, עצם השתתפות במשחק ספורט אינה מהווה הסכמה לסיכונים בלתי סבירים. (סעיפים 24-25). * **אשם תורם:** בית המשפט קובע כי על אף התנהלותן של הנתבעות, לתובע עצמו יש אשם תורם בשיעור 30%. זאת, מכיוון שהתובע, כשחקן בוגר ומנוסה, היה מודע למפגעים הגלויים במגרש ולא העריך את הסיכון כראוי. (סעיפים 26-29). 4. **חלוקת אחריות בין הנתבעות:** * **נתבעת 1 (מכבי ג'ת):** הוטלה עליה אחריות בגין חובת זהירות כלפי שחקניה, לרבות וידוא קיום תנאים הולמים במגרש, אי מניעת משחקים במגרש מסוכן, והעדר התרעה מספקת לשחקנים. (סעיף 30). * **נתבעת 2 (אגודת מכבי ישראל):** נפסקה לזכותה אחריות. בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי לחבותה, וכי אף אם הייתה רשלנות, היא היוותה "עובדת רקע" לעומת גורמים אחרים, או שהייתה סיבה מכרעת מצד הנתבעות 1 ו-4. כמו כן, לא נטענה טענה מפורשת לחבות האיגוד לדאוג לתקינות המגרש. (סעיף 30). * **נתבעת 4 (המועצה המקומית ג'ת):** נקבעה לה אחריות מרכזית כבעלים של המגרש, האחראית על תחזוקתו, פיקוחו, ותיקון מפגעים. התעלמותה מתלונות והזנחתה מהוות הפרה של חובת הזהירות. (סעיף 30). * **נתבעת 3 (אריה חברה לביטוח) ו-5 (הפניקס הישראלי):** נתבעת 3, מבטחת נתבעת 2 (שזוכתה), נדחית. נתבעת 5, כמבטחת נתבעת 4, חבה יחד עם נתבעת 4 בפיצוי התובע. (סעיפים 30, 31). 5. **הוכחת נסיבות התאונה:** * בית המשפט דחה את הראיות שהציגו הנתבעות (הודעות שנגבו על ידי חוקר) בנוגע להתנגשות עם שחקן יריב. זאת, בשל אי-התייצבות החוקר להעיד, והכחשת התובע והמאמן את חתימתם ואת תוכן ההודעות. (סעיף 19). * בית המשפט אימץ את גרסת התובע, הנתמכת בעדויות נוספות, לפיה נפל בשל מעידה ב"שקע" או "תעלה" במגרש בעת שניסה להרחיק כדור. (סעיפים 20-22). **התפתחויות וחידושים בפסיקה:** * **הבחנה מחמירה בין סיכון סביר לבלתי סביר:** בית המשפט מדגיש את ההבחנה בין סיכונים רגילים בספורט (עליהם אין אחריות) לבין סיכונים הנובעים מהזנחת המגרש (עליהם יש אחריות). הדבר מחזק את הנטייה להרחיב את היקף האחריות במקרים של ליקויים במתקנים. * **חובות מורחבות על קבוצות ספורט:** ההחלטה מטילה אחריות גם על קבוצת הכדורגל (נתבעת 1) מעבר לאחריות הבעלים (המועצה). הדבר מרחיב את חובת הזהירות של קבוצות ספורט כלפי שחקניהן, ורואה בהן גורם אחראי לווידוא בטיחותם, בדומה ליחסי עובד-מעביד. * **הסתייגות משימוש אוטומטי בסעיף 41:** הקביעה שתנאי ראשון בסעיף 41 לא התקיים, אך עדיין ניתן להסתמך על ראיות נסיבתיות, מחדדת את אופן יישום הכלל ומדגישה כי אי-התקיימותו אינה סוף פסוק להוכחת רשלנות. * **התמודדות עם ראיות חסרות (חוקר שלא העיד):** בית המשפט מראה כיצד מתמודדים עם ראיות שהוצגו באופן חלקי או ללא יכולת לחקירה נגדית מלאה, ובכך פועל ללא "הפעלת חזקות" לטובת הצד שהציג ראיות אלו. * **חשיבות התחזוקה והמודעות:** המדגיש הוא את חובת התחזוקה הפעילה של המגרש ואת המודעות המתמשכת לליקויים. הזנחה, גם אם היא לצרכים תקציביים, אינה פוטרת מאחריות. * **אשם תורם:** הגם שהוטלה אחריות על הנתבעות, בית המשפט קובע כי אשם תורם של 30% על התובע משקף את הנטייה לעיתים להטיל חלק מהאחריות על הנפגע, במיוחד כאשר הוא מודע לסיכונים. עם זאת, הדגש כי "עיקר האשם רובץ על האחרונות" מחזק את תפקיד הנתבעות בהפחתת הסיכון. בסך הכל, פסק הדין מדגיש את האחריות המוגברת של בעלי ומופעי מתקני ספורט ציבוריים, וכן של קבוצות ספורט, להבטחת בטיחות המשתמשים, במיוחד כאשר מדובר בסיכונים שאינם טבועים בפעילות עצמה, אלא נובעים מהזנחה ותחזוקה לקויה.