תמ"ש 23723/05

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במאבק משמורת בין הורים גרושים לשני ילדים קטינים, אם המתגוררת באזור ואב תושב ישראל. האב ביקש לקבל משמורת חוקית רשמית על הקטינים, בטענה כי האם נעדרת מסוגלות הורית וכי היעדר מעמדה בישראל מהווה סיכון לשלומם של הילדים. האם, שהייתה בעבר המטפלת העיקרית, טענה כי טענות האב אינן מבוססות וכי קביעת המשמורת אצלו תפגע ביכולתה למלא את חובותיה ההוריות. השופטת פתחה בהבהרת ההבחנה בין אפוטרופסות למשמורת, וציינה כי הן אינן מילים נרדפות. בעוד אפוטרופסות מקנה זכויות וחובות להורים בנוגע לגידול הילד, משמורת היא מונח משפטי עם מטרות פורמליות. השופטת הדגישה כי טובת הילדים צריכה להיות השיקול המרכזי בענייני משמורת. השופטת סקרה בהרחבה את תסקיר פקידת הסעד והמלצותיה לאורך כל ההליך. בעוד שהקצין המליץ בעבר להעניק משמורת לאב, הדו"חות האחרונים הכירו בהתקדמות שעשתה האם והמליצו על זכויות ביקור שוות לשני ההורים. השופט קיבל את טענת האם כי היא הייתה המטפלת העיקרית ושיבח אותה על כך שדבקה בהחלטות בית המשפט ואפשרה קשר משמעותי בין האב לקטינות. השופט דחה את טענות האב נגד הענקת המשמורת לאם, לרבות היעדר מעמד בישראל, הזנחה לכאורה של בריאות הילדים והיעדר מזונות משפחתיים. טענות אלה לא הוכחו, והשופטת ציינה כי האב הפריע לעיתים למאמצי האם לשמור על מעמדה ועל הטיפול בילדים. השופטת מתחה ביקורת גם על תפיסתו של האב את האם וניסיונותיו להרחיק ממנה את הקטינים, והביעה חשש כי הענקת משמורת בלעדית עלולה להוביל לניכור הורי. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המשמורת המשותפת, תוך הדגשת חשיבותם של שני ההורים בחיי הקטינים. עם זאת, כדי להתמודד עם סוגיות מעשיות הקשורות לחוסר מעמדה של האם, ניתנה לאב משמורת פורמלית בענייני חינוך ובריאות. השופטת גם התוותה הסדרי קשר מפורטים של הקטינים עם הוריהם ואסרה על מי מההורים לזלזל במשנהו. שני ההורים נצטוו לעבור הדרכת הורים. ההחלטה התקבלה בהנחה שהאם תמשיך לשהות בסביבה, והשופטת הדגישה את הצורך בשיתוף פעולה ובתקשורת תפקודית בין ההורים. לבסוף, בחרה השופטת שלא לחייב את מי מהצדדים בהוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות המקרה.