תאד"מ 36646-05-23

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע כנגד הנתבע בגין אי גילוי פגמים ברכב משומש שנמכר לתובע. התובעת טענה כי נציג המכירות של הנתבעת הצהיר כי הרכב נבדק ומצבו טוב, וכי הנציג התחייב בשם הנתבעת להבטיח את תקינות מערכות הרכב. עם זאת, השופטת מצאה את גרסת הנתבע, אשר הכחישה כל הצהרה או התחייבות כאמור, אמינה יותר, שכן היא אוששה על ידי עדותם של סמנכ"ל הנתבעת ונציג המכירות, כמו גם הסכם המכר עליו חתם התובע. השופט דחה גם את טענת התובע כי לא קרא והסכים לתנאי הסכם המכר, שקבע כי הרכב נמכר כמות שהוא ללא כל אחריות. באשר לטענת התובע כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי הנאות לפי חוק מכר רכב משומש בכך שלא סיפקה היסטוריית שירות וכתב התחייבות מהבעלים הקודמים, ציינה השופטת כי אמנם החוק אינו מחייב הצגת היסטוריית שירות, אך התובע אישר בחתימתו כי קיבל את כתב ההתחייבות. השופט מצא כי התובע לא הצליח להפריך את ההנחה כי קיבל את המכתב. זאת ועוד, חוק מכר רכב משומש אינו מחייב את הנתבע לחפש באופן אקטיבי מידע אודות הרכב או לבצע בדיקה טרם מכירתו. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע ידע על אי התאמות כלשהן או כי הליקויים היו בלתי סבירים בהתחשב במאפייני הרכב. בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לביסוס הטעיה או אי התאמה במכירה, ולכן הורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע ובדמי השכירות בסך 10,000 ₪.