עת"מ 65932-02-23

תקציר

העותר, שביקש להיות מוכר כ"דייר ממשיך" בדירת דיור ציבורי לאחר מות אביו, דחה את בקשתו. מהראיות עולה כי העותר לא התגורר עם הוריו בשנים שקדמו לפטירת אביו, דרישה לשמירת השכירות על פי החוק המתוקן. החלטת הרשות המינהלית הייתה מבוססת, התקבלה בתום לב, וללא כל שרירותיות, תוך הקפדה על עקרונות הסבירות המינהלית. טענות העותר, שנתמכו בתצהירים, הופרכו בראיות מנהליות, לרבות דוחות אכלוס ורישומים רשמיים. בית המשפט, בהפעילו את אמות המידה של הביקורת השיפוטית, לא מצא עילה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של הרשות והגיע למסקנה כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך נדחתה העתירה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.