סע"ש 28855-01-21

תקציר

התובעת, יורשת של עובד שנפטר, תבעה את הנתבעת, מעסיקתו של אביה, על כך שלא כללה את כל רכיבי השכר בשכרו של אביה בעת חישוב ההפרשות לקרן הפנסיה שלו וזכויות סוציאליות אחרות. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה האם יש לראות ב"פרמיות" מסוימות ששולמו למנוח חלק משכרו. בית המשפט בחן את נסיבות התשלומים ומצא כי פרמיות אלו לא היו מותנות ושולמו למנוח עבור עבודתו הרגילה. לכן, הם צריכים להיחשב חלק משכרו. יתר על כן, בית הדין מצא כי זכותו של העובד להפרשות להטבות היא זכות סטטוטורית שאין הוא יכול לוותר עליה, והנתבעת לא הביאה כל ראיה לוויתור מפורש או משתמע מצד המנוח. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, בקובעו כי התוספות שבמחלוקת אכן היו חלק משכרו של המנוח. באשר לחישובים האקטואריים של הפסדי התובע, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת וקיבל את נתונו בסך 361,206 ₪. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות הנתבעת לקיזוז והשבת תשלומים שונים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 415,735 ₪, שכללו הפסדים הקשורים לקצבת נכות, קצבת שאירים והפרשי שכר. סכום זה היה כפוף להפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך של 15,000 ₪.