עמ"נ 40181-04-22

תקציר

פסק הדין מקבל ערעור של עסק שהגיש בקשה למענק קורונה, שנדחה על ידי רשות המסים וועדת ערר הקורונה. בית המשפט מצא כי הייתה תנודתיות בהכנסות המערערת לאורך כל שנות פעילותה, לרבות לפני פרוץ מגפת הקורונה, ועל כן הירידה בהכנסות בסוף שנת 2019 אינה מצביעה בהכרח על ניתוק הקשר הסיבתי (מק"ס) בין המגפה לבין הפסדי העסק. בית המשפט קבע כי אופיין התנודתי של הכנסות העסק מצדיק קביעת תקופת בסיס חלופית לחישוב המענק, וכי ועדת הערר שגתה בקביעת התקופה החלופית. עוד מצא בית המשפט כי נפגעה זכותו של המערער לטעון את טענותיו בפני ועדת הערר, שכן הוועדה ביססה את החלטתה על נקודה שלא נדונה או הובהרה דיה במהלך הליך הערר. יתר על כן, בית הדין קבע כי סיום הקשרים העסקיים וירידה במספר העובדים לא בהכרח ניתקו את המק"ס, והיה על ועדת הערר לנמק את החלטותיה בנושאים אלה. התיק הוחזר לוועדת הערר כדי שתחליט על תחולת סעיף 8א לפקודה והאם מדובר במקרה של דחיית הכנסות, ולחשב מחדש את המענק לפי מחזור העסקאות הממוצע בשנים 2019 ו-2020, בניכוי חלק ההכנסות שהתקבל בינואר 2019 שהיה אמור להתקבל בשנת 2018. הרשות חויבה לשלם למערער הוצאות בגין הערעור, בסך 10,000 ₪.