ע"פ 1059/24

תקציר

עיקר טענותיו של המערער נסובות סביב רעיון ההגנה העצמית ואי תחולתו של סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין, המתייחס לקרבה להחרגת האחריות הפלילית. בית המשפט מכיר בכך שהעובדות כפי שהוצגו בכתב האישום אינן תומכות בטענת ההגנה העצמית של המערער, שכן הוא לא היה נתון בסכנה כלשהי טרם האירוע. זאת ועוד, חזרתו מרצונו של המערער למקום, מצויד בסכין, מעידה על כך שהוא צפה אפשרות של עימות. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי התנהלותו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם דרישות ההגנה העצמית, ולפיכך אין קרבה לסייג לפטור מאחריות פלילית. הטענה העיקרית השנייה נוגעת לתיקון לחוק בדבר הריגה באדישות, כאשר המערער מציע עונש מופחת. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי התיקון משקף החמרה מוסרית של העבירה ולא סביר שיביא להקלה בעונש. בית המשפט מכיר בשיקול דעתו של השופט הגוזר את הדין ואינו מוצא טעויות מהותיות או סטיות משמעותיות ממדיניות הענישה המקובלת המצדיקות התערבות. חרף הכרתו לגופן של טענות המערער, מדגיש בית המשפט כי כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הייחודיות. בפרשת אננטפק האחרונה, עם עובדות דומות, נגזר עונש מעט פחות חמור, מה שמוביל את בית המשפט להציע להפחית את עונשו של המערער ל-17 שנות מאסר. השופטים, דוד מינץ, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן, מסכימים פה אחד עם ההחלטה.