בג"צ 5941/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המערערת על קביעת מחיר מקסימום לגז הנמכר לצרכנים בישראל. העותרים טענו כי ההחלטה מפרה הסכם קודם והבטחה של הממשלה שלא להטיל פיקוח מחירים. עוד טענו כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה, נעדרת תום לב וחרגה מסמכותם של הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותרים מכמה טעמים. ראשית, טיעוניהם התעכבו משמעותית, שכן הם היו צריכים להיות מועלים זמן קצר לאחר הטלת הפיקוח מחדש על המחירים. שנית, העותרים לא הוכיחו התחייבות מפורשת של הממשלה להימנע מפיקוח על מחירי הגז. ההסרה הראשונית של הפיקוח על המחירים התבססה על הציפייה להגברת התחרות ולהורדת מחירים, והצהרת הכוונות של הממשלה לא הייתה מוחלטת. בנוסף, העותרים לא הוכיחו כי שינו לרעה את עמדתם על בסיס הבטחת הממשלה. ה"הסדר" עליו הצביעו העותרים הוגבל לתקופה מסוימת ולא משמע התחייבות מתמשכת. עוד קבע בית המשפט כי העלייה התלולה במחירי הדלק והיעדר תחרות משמעותית מצדיקים את החזרת הפיקוח. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת העותרים כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה ומעידה על חוסר תום לב, מה גם שיש לתת משקל משמעותי לשיקול דעתה של הממשלה בעניינים אלה. באשר לטענה לחוסר סמכות, קבע בית המשפט כי קביעת מחיר מרבי הן לטובין והן לשירותים הנלווים לאספקת הגז עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי יציבות המחירים. גם בקשותיהם החלופיות של העותרים לעדכון המחיר המרבי ולקביעת שיטת חישובו נדחו בשל היעדר ביסוס והצורך להותיר את שיקול הדעת בידי הממשלה. השופט מלץ, יחד עם השופטים ברק ובך, דחה את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.