ע"פ 5208/99

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער, גבר בן 43, הורשע בביצוע מעשים מגונים בשני קטינים מתחת לגיל 14, לרבות מערכת יחסים אינטימית בהפרש גילאים של 28 שנים. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער במיוחס לו, שכלל תקיפה מינית של הקטינים, ובתמורה הסכימה התביעה לבקש עונש קל יחסית. סנגורו של המערער טען לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, ואילו התביעה ביקשה לגזור עליו עונש של שנה וחצי מאסר. בסופו של דבר גזר בית המשפט המחוזי עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, ושישה חודשי מאסר על תנאי. בערעור נטען כי יש להתחשב באישיותו החיובית ובהתנהגותו הנורמטיבית של המערער, וכי המעשים שבוצעו היו "מעידה" חד פעמית שלא תחזור על עצמה. זאת ועוד, טענה ההגנה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שראה במערער סכנה פוטנציאלית לחברה. עם זאת, לאחר עיון בחומר הראיות, לרבות הערכה פסיכיאטרית, ובהתחשב בהבעות החרטה של המערער, קבעו כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר וח' אחיטוב כי אין הצדקה להפחתת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי. השופטים הדגישו את הצורך לתעדף את חומרת הפשעים ואת פגיעתם הפוטנציאלית בחברה, גם אל מול תכונותיו החיוביות של המערער. משכך, נדחה הערעור על כנו ועל כנו גזר הדין הראשוני.