ע"פ 188/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה בנהיגה רשלנית שהובילה לתאונה. הטענה העיקרית בערעור הייתה כי השיהוי בדיון בפני בית משפט השלום מהווה פגיעה בזכותו של המערער לשימוע שנערך כדין, ועל כן יש לבטל את ההרשעה. התאונה אירעה ביום 16.7.71, ונגד המערער הוגש כתב אישום ביום 12.6.72. המשפט בבית משפט השלום החל ביום 3.7.73 ונמשך מספר דיונים שנפרשו על פני שנתיים. פסק הדין של השופט ניתן ביום 20.5.76, כמעט חמש שנים לאחר התאונה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את ההרשעה. בית המשפט קבע כי אמנם השיהוי במתן פסק הדין אינו מצדיק את ביטול ההרשעה כשלעצמה, אך השיהוי במקרה זה הוביל לעיוות דין. ההרשעה התבססה אך ורק על הודעתו של המערער במשטרה ועל עדותו של בוחן בנוגע לסימני בלמים. עם זאת, שתי הראיות לא היו חד משמעיות, והסתמכותו של השופט עליהן העלתה ספק אם אכן הוכחה העבירה, במיוחד בהתחשב בשיהוי בין התאונה להכרעת הדין. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי יש לזכות את המערער.