ת"א 4262-10-14

תקציר

המחלוקת היא בין המועצה המקומית גדרה, שהזמינה את עבודות הפיתוח, לבין קבלן שביצע את העבודות. הקבלן תבע את המועצה על סך 6,730,603 שקל, בטענה לסכומים נוספים בגין העבודות שבוצעו, החזר ערבות בנקאית, אובדן רווח ופגיעה בשמו הטוב. המועצה הגישה תביעה נגדית על סך 6,557,117 ₪, בטענה להפרות משמעותיות של ההסכם על ידי הקבלן, שגרמו לעיכובים וחייבו תיקונים והשלמות נוספות. בית המשפט מינה מומחה לבחינת הסוגיות המקצועיות. המומחה קבע כי הקבלן זכאי לסך של 1,866,633 ₪, כולל החזר הערבות הבנקאית והעלאות מחירים, לא כולל מע"מ. חוות הדעת של המומחה התבססה על חישוב פאוזילי, שבו השתמשו שני הצדדים בעבר, ולא על חישוב כמותי, כפי שביקשה המועצה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, בכפוף לכמה תיקונים. קביעתו של המומחה כי על המועצה לשלם לקבלן הוצאות תקורה בסך 155,422 ₪ נדחתה, שכן זו לא נכללה בטענת המועצה, דבר המהווה הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. בית המשפט גם תיקן את חישוב האיחור בביצוע על ידי המומחה, והפחית את התקופה המיוחסת לקבלן מ-21 חודשים ל-12 חודשים, שכן הוא חלק על הארכת תקופת החוזה על ידי המומחה מעבר לשמונת החודשים עליהם הסכימו הצדדים. בית המשפט אימץ את יתר חוות דעתו של המומחה, לרבות ממצאיו כי הקבלן הוא האשם העיקרי בכישלון הפרויקט וכי שיטת החישוב בה נעשה שימוש הייתה ראויה. בית המשפט הורה למועצה לשלם לקבלן כשליש מתביעתו, כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪, ולשאת באופן שווה בהוצאות המומחה מול הקבלן.